מנחת חינוך · סימן שי״ג, ט״ז

והנה הרהמ"ח מביא הד' עינויים וכבר כתבתי שיש שיטות או דהם דאורייתא או דהם אסמכתא. והנה מקרא דפרשה זו ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש כו' מובא מימרא בש"ס כ"פ דבתשיעי מצוה לאכול והוא ברייתא דתני ר"ח מדיפתי. והנה הר"מ פ"ג דנדרים נראה מדבריו דדרשת ר"ח הוא דרשה גמורה ואסור להתענות בעיה"כ מן התורה וע"ש בכ"מ ובטא"ח תר"ח בב"י נראה דעתו שדעת הר"מ שהוא רק אסמכתא ועיין כאן בה' שביתת עשור בלחם משנה באריכות ולהאריך בענינים אלו צריך אריכות גדול בסוגיא דר"ה ויומא ואין כאן מקומו בין כך וב"כ על כל פנים הי' לו להרהמ"ח להביא זה. וזה כמה שנים אשר ראיתי בספר א' ושמו פלאי ואינו בידי שנסתפק אם נשים חייבות באכילת עיוה"כ אי נימא דהוי מ"ע שהז"ג א"ד כיון דאפקי' רחמנא בלשון עינוי ובעינוי נשים ג"כ חייבות מחויבות ג"כ באכילת עיוה"כ ואיני זוכר עתה אם נפשט לי' הספק. ולענ"ד נראה כיון דחזינן דאף תוסיה"כ אף דדרשינן מקרא ויש דורשים ג"כ מקרא דועניתם מכל מקום מבואר בסוכה כיון דליכא עונש ואזהרה הרי נשים פטורות אי לאו ריבוי דהאזרח אם כן לענין עיה"כ דלא נתבאר בש"ס ריבוי דהאזרח נשים פטורות. אך אי נימא דדרשת ר"ח הוא אסמכתא וחז"ל אסמכו אמצות עינוי אם כן כמו דחייבים בעינוי כן חל עליהם תקחז"ל בעיה"כ אבל אי אמרינן דהוי דאורייתא מן התורה יתחייבו הנשים כיון דהזמן גמרא וליכא ריבוי לחיובא ומדרבנן ל"ש לחייבינהו כמבואר בברכות גבי קד"ה דמ"ע שהזמן גמרא לא חייבינהו חז"ל. ולפמ"ש דאם נא' דהוא מדאורייתא אין נשים חייבות באכילת עיה"כ אם כן יותר נראה כדעת הכסף משנה שדעתו שהוא רק אסמכתא דאלו היה מן התורה היה חילוק בין אנשים לנשים והי' מסתעפים כמה דינים לענין שבועות ונדרים ועוד לכמה ענינים והי' להר"מ להזכיר זה בשום מקום דנשים פטורות מזה ע"כ נראה דהוי אסמכתא אם כן חכמינו זכרונם לברכה אסמכוה למצות עינוי ואין חילוק בין אנשים לנשים כן נראה לפי עניות דעתי. ודע דז"פ דבערב יה"כ דמצוה לאכול אין חיוב דוקא פת כמו שויו"ט דלא מצינו זה בשום מקום רק מצוה לאכול ויוצא בכ"ד וכ"ה במג"א ה' מגלה גבי פורים וכאן נמי בודאי הוא כן וזה נראה פשוט. ונלע"ד כיון דאכילת עיה"כ נפ"ל מלשון עינוי אפ"ל דאינו יוצא אלא אם אכל בערב יום הכיפורים שיעור ככותבת דכה"ג לא הוי עינוי ביום הכיפורים ואכילה זו גזירת הכתוב דנקרא עינוי אבל בפחות משיעור זה דביה"כ לא עבר על מצות עינוי והוי כמתענה אם כן בערב יום הכיפורים לא יצא דהוי כמתענה דפחות מכותבת בשיעור הצירוף הוי עינוי ובערב יה"כ אסור להתענות ע"כ צריך לאכול שיעור כותבת בתוך א"פ ושאני משאר שוי"ט דמצוה לאכול והוי בכזית או בכביצה אבל כאן דנפ"ל מעינוי דיה"כ צ"ל ההיפוך מיה"כ כנלע"ד: