מנחת חינוך · סימן שי״ג, ט״ו

והנה דינים אלו מבוארים בר"מ ובטוש"ע ואין דרכי להאריך. ומה שהביא מדיני מנעל יש בה שלשה שיטות שיטה א' דוקא מנעל של עור אסור ביה"כ ושיטה ב' דגם מנעל של עץ מנעל איקרי ושיטה ג' דעת הרז"ה כל מידי דמגין מנעל איקרי ועיין כ"ז בר"נ ביומא והם דברים ארוכים. ולצאת בהם לר"ה במידי דלא איקרי מנעל ליה"כ הי' מהראוי לאסור לצאת בהם לר"ה כיון דלאו מנעל הוא הוי משאוי בשבת וביה"כ דדינו לענין מלאכה כשבת וער"נ כתב דדוקא בכל שבת דמנעל מותר בו אסור לצאת במינים הללו דלאו מנעל הוא דלא הוי מלבוש אבל ביה"כ כיון דאסור במנעל רק במינים הללו ודרכם של ב"א לצאת במינים הללו לא הוי משוי אלא הוי כמנעל להאי יומא ע"ש ודבריו מתוקים וכבר האריכו בו הראשונים. ונלע"ד אם נועל מנעל האסור ביה"כ כגון של עור חוץ מה שעובר איסור דנעילת הסנדל אם יצא בו בר"ה חייב חטאת דלאו מלבוש הוא אלא משוי לפי סברת רש"י בעירובין דצ"ה ע"ב למ"ד שבת זמן תפילין הוא אם לובש יותר מזוג אע"ג דהוי תכשיט מכל מקום כיון דעובר על בל תוסיף אתי איסור בל תוסיף ומשווי עליו כמשוי ובש"א סי' מ"א פלפל בד' רש"י הנ"ל אם כן חזינן דהאיסור משווי כמשוי אם כן ה"נ כיון דנה"ס אסור לא מבעיא להסוברים דהוא איסור תורה בודאי חשוב כמשוי אלא אפילו למ"ד דהוא דרבנן אפשר דגם איסור דרבנן כיון דאסרו לא הוי מלבוש והוא משוי אם כן אסור לצאת במנעל כזה ביה"כ וחייבים עליו כעל משוי גמורה ע"כ יש להזהיר מאוד להמון שחוץ שעוברים באיסור נהסנ"ד עוד הולכים במקומות שאסור להוציא והוא איסור גמור ולא הבאתי בכור הבחינה. ואני מסופק לדברי הר"ן אם חיה שהיא מותרת בנעילת הסנדל אם מותרת לנעול שאר מינים ולצאת בהם לר"ה ביה"כ אי נימא כיון דלכ"ע הוי שאר מינים ביה"כ מנעל אם כן גבי דידה נמי א"ד כיון דבאמת תמיד לאו מנעל הוא רק האי יומא וזה דוקא לכ"ע דאסורים במנעל אבל החיה דמותרת במנעל זה לא הוי מנעל ואסורה לצאת לר"ה וצ"ע ובאתי רק לעורר: