מנחת חינוך · סימן שי״ג, י״ז

והנה מבואר עוד דביה"כ כ"ע מחויבים להוסיף מחול על הקודש בין מלפניו ובין לאחריו ויש שיטות דבכל שויו"ט תוס' הוא מן התורה ויש שיטות דוקא ביה"כ אסור תוס' בין במלאכה בין בעינוי ושיטת הר"מ כאן דאף ביוה"כ דוקא תוס' עינוי אסור מן התורה ולא מלאכה ולברר שיטות אלו צריך אריכות גדול בסוגיא דיומא ור"ה פ"ק ועבב"י ובלחם משנה ובפ"י בר"ה ובקונטרס תוסיה"כ. והנה בכל ימי הקודש יתבאר בעזהשי"ת כ"א במקומו וכאן לא הביא הרהמ"ח כלל דין זה. והנה תוספת זה גם נשים חייבין וזה מבואר להדיא בסוכה פ"ב דהאזרח מרבי נשים שחייבים בתוס'. והנה לכאורה להסוברים שבכל יום קודש חייבים בתוס' מהלימוד תשביתו כו' אפשר דבשום תוס' אין הנשים חייבות כי לא מצינו ריבוי לחיוב רק גבי יוה"כ דאיכא ריבוי דהאזרח או לדעת הטור כפי הנראה מב"י סי' רס"א דלית לי' תוס' לשוי"ט רק ביה"כ בסי' תר"ח אית לי' תוס' אף לענין מלאכה וא"כ נשים פטורות דלית שום ריבוי דאזרח כי האזרח גבי עינוי כתיב וכ"ה בלשון הגמרא דסוכה לא נצרכ' אלא לתוס' עינוי ס"ד דאימעט מעונש ומאזהרה, אמעטי נמי מתוס' כתב האזרח נראה דוקא לתוס' עינוי אבל תוס' מלאכה אין לנו שום ריבוי אם כן להשיטות הנ"ל אף דבכל יום קודש תוס' דאורייתא מכל מקום נשים פטורות והנה לברר דברים אלו צריך אריכות גדול ובאתי רק לעורר. והנה תוס' זה עבתו"ס וברא"ש דאינו ידוע שיעור והר"נ ביומא כ' דמהשקיעה ראשונה זמן תוס' אם רצה להוסיף אפילו כ"ש אך מזמן שהוא חול בודאי ולא בה"ש כי בלאו הכי הוי ספק ולא משום תוס' ועתו"ס בר"ה ופסחים וער"נ בביצה פ' המביא שכתב הא דצריך להוסיף קודם בה"ש הוא למ"ד סד"א מן התורה לחומרא ע"כ א"צ ריבוי לבה"ש ע"כ צריך להוסיף מקודם ע"ש. נראה מדבריו דלדעת הר"מ א"צ להוסיף קודם בה"ש כי בבה"ש עצמו יכול להוסיף כי מותר מן התורה בעשיית מלאכה בה"ש דסד"א רק מדרבנן לחומרא מכל מקום במוצאי יה"כ נראה דאף להר"מ צריך להוסיף מודאי לילה כי בה"ש דאפוקי יומא חמיר דאיקבע איסורא ואף לשיטת הר"מ ספיקא לחומרא עבמג"א ה' שבת: