מנחת חינוך · סימן ל״א, ו׳

והנה במ"ע זו א' מוציא חבירו ועיין בכפ"ת ר"ה וספ"י שם הטעם דאדם מוציא חבירו ויש בזה אריכות ודוקא מחויב מוציא אבל הפטור כגון שוטה וקטן אין מוציאים את אחרים. וכל הברכות אף שיצא מוציא וע' שו"ת שאג"א סי' י"ג ובטו"א ספ"ג דר"ה כתב לדעת הגאונים במצוה דאו' אם יצא אינו מוציא רק בדרבנן אם יצא מוציא ולברר השיטות בזה צריך חיבור מיוחד ויעברו יחלפו מלא רוחב הטוש"ע או"ח. ומצוה זו היא ככל מ"ע לענין כוונה ובפרט שהיא בדיבור ער"ה סוגיא דאבוהו דשמואל וראשונים ואחרונים ולהפוסקים דצריך כוונה איו"ח בתפלה אלא אם כן כיון לצאת י"ח קידוש ולהסוברי' דא"צ כוונה מכל מקום לד' הר"נ בר"ה דהמתעסק לא יצא אף למאן דסובר מצות אצ"כ כיון דמתכוין למצוה אחרת גרע כמ"ש בת מינה מחריב והמתעסק מצוה קעביד אם כן כאן אם לא כיון לצאת בתפלה א"י כלל כיון דמתכוין למצות תפלה א"י דהו"ל מתכוין למצוה אחרת ואף דהיא מצוה דרבנן דתפלה דרבנן לכמה שיטות ובפרט היכא שהתפלל כבר והד' עתיקין מכל מקום נראה דא"י דלא גרע ממתכוין להתלמד כיון דקצת מצוה איכא גרע אם כן אפילו בשבת שחל ביום טוב דהזכיר יציאת מצרים מכל מקום ל"י רק אם כיון לצאת והד' ארוכים בעניני מצ"כ יעוי"ש. ואם א' מודר הנאה מחבירו מותר לקדש לו כמו בשופר דמלל"נ ע' ה' שופר וביצא בתפלה אם כן הקידוש דרבנן ודעת הרז"ה דמצות דרבנן ל"נ ואם א"ל מי שיעשה קידוש עבורו ע' ה' שופר ותלמד לכאן ולכל כיוצא במ"ע. והנה קידוש והבדלה להרהמ"ח והר"מ דהוא דאוריית' נשים ג"כ חייבות במצוה זו כמ"ש בש"ס ור"מ פי"ב מה' עכו"ם ולהסוברים דהבדלה הוא רק דרבנן יש שיטות דנשים חייבות מדרבנן ויש סוברים דאינם מחויבות ע' באו"ח סי' רצ"ו והנה נשים מוציאים אנשים כיון שהם חייבים אך אם הם יצאו אף על פי שבכל המצות המחויב בדבר אם יצא מוציא אך בנשים חקרו האחרונים ע' פתיחה לפמ"ג ודגמ"ר דאפשר דאינם מוציאים דאינם בכלל ערבות כמ"ש הרא"ש בברכות. וגם קטן אין מוציאם כיון שהוא רק דרבנן והם חייבים מן התורה אך הם אם יצאו ידי תורה אם כן קטן מוציא אף איש כי דרבנן מוציא דרבנן אך לדעת הרמב"ן מגלה קטן אינו מחויב אפילו דרבנן. וקטנה שהגיעה לחינוך אינה חייבת מדרבנן ע' בש"ס דנזיר ומג"א סי' שמ"ג. וטומטום ואנדרוגינוס ומי שח"ע בודאי מוציאין ועאו"ח סי' תרכ"ט דעת הב"י אפילו אם נשים חייבות במקרא מגלה מכל מקום טומטום א"מ אפילו את מינו וכן מי שח"ע וחב"ח אף דצד עבדות ג"כ חייב כיון דהם מורכבים א"מ ע"ש ותלמד לכאן ג"כ (אע"פ שנשים חייבות) ואין כאן מקומו להאריך. ואם תלמוד הטואו"ח תבין וע"ש שהב"י כ' דדעת רש"י הוא כן אף על פי שהנשים מוציאין את האנשים מכל מקום טומטום א"מ אפילו מינו ג"כ (מי שח"ע וחב"ח) דגרע מנשים. אך ח"ע וחב"ח מוציא לעצמו כיון דגם חלק העבדות חייב ע"ש וצ"ע מאוד על הרב"י שלא הביא דינים אלו כאן לענין קידוש בסי' רע"א דכ' דנשים מוציאין אנשים הו"ל לכתוב דינים אלו דטומטום וח"ע דדברים אלו חידוש ושם גבי מכל מקום דהוא רק דרבנן מביא וכאן הו"ל ג"כ להביא דהוא דאוריי' וצ"ע בדינים אלו ויבוארו אי"ה במק"א. וכל אישי ישראל חייבים במצוה זו גם עבדים חייבים דכל מצות שהנשים חייבים עבדים חייבים חוץ מחרש שוטה וקטן שפטורים מכל מצות שבתורה וחרש המדבר ואינו שומע כיון דא"י להשמיע לאזניו אם הוא חייב ע' בסוגיא דברכות גבי הקורא את שמע ולה"ל וכו' ובמגלה בסוגיא דהכל כשרים וכו' חוץ מחרש שוטה וקטן ועט"ז סי' תרפ"ט מחלק בין חרש שא"ר לבילה וע' שאג"א סי' זיי"ן האריך בפלפול ומסיק דבכל מצות התלוים בדיבור יוצא אף אם לה"ל ואפילו אינו שומע דאר"ל וד"ז צריך אריכות גדול עאו"ח ואחרונים. ולענין לבזבז ממונו הוא ככל מ"ע שבתורה וגם לענין תשובה כן ושאר הדינים של כוס וקידוש במקום סעודה הכל דרבנן ואין דרכי להאריך במה שמבואר בשו"ע והאריכו הראשונים ואחרונים. וסומא אי נימא דסומא פטור מכל המצות עשין אך ל"ת חייב כד' הפמ"ג ועמש"ל בחיבורי אפ"ל דכאן חייב כיון דאיתקש לשמור ובשמירה חייבים אם כן ה"נ בזכירה כמו נשים דהוי זמ"ג מכל מקום מחמת ההיקש חייבים ה"נ אך רה"פ פסקו בלאו הכי דסומא חייב בכל המצות ועמש"ל קצת ואין להאריך. ואלם השומע צריך לשמוע מאחר כי אלם וחרש המדבר חייבים בכל מצות שבתורה רק לענין השמעה לאזניו האריכו בזה ועפמ"ג בפתיחה לאו"ח.