והנה לכאור' לפי המבואר בש"ס דפשטינן האבעיא הנ"ל דמי שלא קידש וכו' מבני ר"ח דאמרי דמי שלא הבדיל במ"ש מבדיל והולך כל השבת ה"נ וכו' ובמ"ש מי שהי' פטור מהבדלה היא פלוגתא דר"י והר"מ דר"י פוסק מי שהי' אונן במ"ש אינו מבדיל למחר והרא"ש סובר כר"י דהוי כחיגר ביום ראשון וכו' והר"מ סובר דמבדיל עד ד' בשבת הובא דברים אלו ברא"ש ברכות פ' מי שמתו וכו' ע"כ הפלוגת' לד' ר"י הנ"ל גבי הבדלה תשלומין אם כן אם הוא פטור א"צ להשלים ולדעת הר"מ ל"ה תשלומין אלא תחלת החיוב הוא עד ד' בשבת ועיו"ד סי' שמ"א פסקינן כהר"מ דמבדיל ועט"ז סי' שצ"ו באריכות וכ' ג"כ דעת הר"מ דאין זה תשלומין רק דמתחלה הדין כך דזמן הבדלה נמשך עד ד' בשבת אם כן כיון דד"ז דקידוש נפשט מהבדלה בש"ס דילן אם כן תלוי בשיטות הנ"ל דלר"י כמו דהבדל' אינו [רק] תשלומין והפטור במ"ש נפטר לגמרי ה"נ בקידוש אם הוא פטור בל"ש פטור ביום אבל להר"מ אם כן זמן קידוש נמשך כ"ה כמו הבדלה ולא בתורת תשלומין. ואפ"ל דאף למאן דסובר דהבדלה לאו בתורת תשלומין זה דוקא בהבדלה דרבנן דאפילו למ"ד הבדלה דאוריית' מכל מקום על הכוס דרבנן אם כן הם תקנו עד יום ד' אבל לענין מ"ע דאוריית' אם נאמר הבדל' דאוריית' אני מסופק דאפשר דוקא ביציאתו הוא מ"ע מן התורה אבל אח"ז עבר זמנו ולא מקיים מצות התורה כלל ואף תשלומין ל"ש בהבדלה מן התורה דאין לנו קרא ע"ז דיהי' לו תשלומין וגם האיבעיא דקידוש כגון בקידוש דרבנן דיצא בדברים רק בקידוש על הכוס ע"כ פשיט מהבדלה אבל לענין קידוש של תורה אפ"ל דהוא מתורת תשלומין או דאין לה תשלומין כלל. ומ"ש קידוש ביום מנ"ל ונפקא לן מאת יום היינו קידוש דיום דהוא אסמכת' מדרבנן אם כן צ"ע גם בד"ז דאפשר דקידוש דאוריית' הוא רק בלילה ואם עבר זמנו אין מצוה מן התורה כלל רק דרבנן כמו הבדלה והפירוש בש"ס דקידוש ביום מאת יום היינו קידוש דיממא ע' ברש"י ורשב"ם והשגות הראב"ד ויש לפלפל בזה ישמע חכם וכו' אך על כל פנים כל הלילה הוי זמנה ולא מתורת תשלומין עש"ס אם כן אם נתפקח באמצע הלילה חייב לקדש כמו במצה ע"ש בס' ט"א. מ"ש המג"א על המרדכי איך דרבנן מוציא דאוריית' מ"ש מקטן ע' רמב"ן במגלה כ' דקטן שהגיע לחינוך א"ח מדרבנן רק אביו חייב לחנכו ע"ש בסוגיא דהכל כשרין לקרות המגלה:
מנחת חינוך · סימן ל״א, ה׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.
