מנחת חינוך · סימן ל״א, ז׳

וקידוש והבדלה של יום טוב אי הוא מן התורה או דרבנן הנה הרהמ"ח סתם הדברים והרב המגיד בפ' זה הי"ח כ' וז"ל ודע שאין קידוש ביום טוב דבר תורה ולא כ' הרב המגיד מאין הוציא זה ולכאורה מלשון הר"מ שכ' שכולם איקרו שבתות הי' אפשר דהוא מן התורה כמו שבת ועפמ"ג בפתיחה מביא בשם שמק"ב בביצה דהבדלת יום טוב דאורייתא ומכ"ש קידוש ואינו ת"י כעת. ולענ"ד אפ"ל דתלוי בשיטות שהבאתי לקמן אם שביתת בהמה נוהג ביום טוב דעת כמה ראשונים דא"נ דש"ב גבי שבת כתיב ולא ילפינן יום טוב משבת עמש"ל באריכו' ובטו"א בק"א בא"מ לחגיגה אם כן א"נ למ"ד דלא ילפינן יום טוב משבת האי דכתיב בשבת ה"נ דזכור גבי שבת כתיב לא ילפינן יום טוב והוי רק מדרבנן ולהסוברים ילפינן יום טוב משבת אף דש"ב גבי שבת כתיב מכל מקום י"ט ג"כ בכלל אם כן ה"נ שוה יום טוב לשבת אף מן התורה ועמש"ל בפ' אמור לאו דמלאכת י"ט באורך וכן הבדלת יוה"כ נמי תלוי בזה וכן קידוש בדברים אי נימא דיליף משבת חייב מן התורה לקדש ביוה"כ ג"כ ע' שאג"א ה' יוה"כ לענין ש"ב ומחמר. והנה בש"ס ערבי פסחי' מבואר דמבדיל עד יום ד' בשבת ועסי' רצ"ט ואמרינן שם כי הא דיתיב ר"ז וכו' גבי גיטין חדא בשבתא וב' וג' מיקרי אחר שבתא וכו' ואני מסופק כי לא ראיתי מבואר הדין אם לא הבדיל במוצאי י"ט אם יש לו תשלומין בודאי לשיטת הסוברים דוקא יום א' מבדיל דהו"ל מ"ש אם כן ה"ה יום אחר י"ט ועס"פ מי שאחזו בגיטין ורא"ש ור"נ שיטות לענין זה וע' אהע"ז סי' קמ"ד וחוה"מ ס"ס מ"ג אם כן אפשר דיו"ט יש לו תשלומין כל שנקרא אחר י"ט לכל מר כדא"ל ע"ש וצ"ע על הפוסקים שלא כ' היאך הדין בי"ט. ודע דז"פ אף אם נאמר דיש לו זמן ארוך כגון ט"ו לר"ח שם דמיקרי אחר י"ט מכל מקום כשהבדיל בשבת בנתיים ודאי יצא ידי הבדלת י"ט ג"כ אך נ"מ אם לא הבדיל בשבת בנתיים או בי"ט האחרון שחל בשבת ולא הבדיל במ"ש דמחמת הבדלת שבת אינו מבדיל ביום ד' וה' ומחמת הבדלת י"ט אפשר דמבדיל עד שבת ואם לא הבדיל גם במ"ש זה יוכל להבדיל עד שבת האחר מחמת הבדלת י"ט וצ"ע. וגם לענין יו"כ עד אימתי נקרא אחר גם לענין גיטין לא נתפרש אם שייך לחג הסוכות או אפשר אין שייך ליוה"כ עד סוכות וגם ר"ה אם שייך ליו"כ ע' בגמרא ותבין. ועיין מגן אברהם סי' רצ"ה דהבדלת שבת יש לה תשלומין עד יום ד' אף כשחל יום טוב בליל ב' או בליל ג' מכל מקום מבדיל בי"ט התשלומין של הבדלת מ"ש ע"ש ומכל מקום נראה דאם לא הבדיל במו"ש וי"ט בליל ב' לבני א"י יותר טוב להמתין עד ליל ג' ויוצא בהבדלה א' ממה שיבדיל בליל [ב] (ג') שהוא י"ט ומכל מקום צ"ע דשיהוי מצוה וכו' ויבדיל בליל ב' אף שהוא י"ט ובליל ג' מבדיל משום י"ט ואין כאן מקומו להאריך וכתבתי רק להזכיר. ולענין נשים ועבדים בקידוש י"ט אי נימא שהוא מן התורה אפשר שהוא שוה לשבת גם לענין נשים שחייבים אך אם נימא שהוא מדרבנן אפשר דאין נשי' חייבות כמו הבדלה לקצת שיטות הסוברי' שהוא מדרבנן ואין נשים חייבות. עסי' רצ"ו ב"י וש"ע וע' רא"ש פע"פ ק"א מביא ד' ר"י שכ' דאף שאין אורחים בבהכ"נ אין הקידוש ברכ' לבטלה כי קידוש במקום סעודה אינו אלא דרבנן ע"כ יוצאין אנשים ידי קידוש דאורייתא בקידוש בהכ"נ וכו' אותם אנשים שא"י לקדש וכו'. לכאורה לדעת המג"א יצאו ידי קידוש דאורייתא בתפלה אך באמת יוצאים אותם האנשים שא"י להתפלל ג"כ. ועיין ברא"ש דחה דר"י דאין משמע כפירושו דנראה דל"ה קידוש כלל שלא במקום סעודה. והד' תמוהים אצלי שלא ראיתי בשום פוסק דל"י ידי קידוש בדברים בלבד ומכ"ש אם יקדש על היין כולם סוברים דיוצא ידי תורה. ומ"ש ראי' מדקאמר בקידוש היכי לא נפקיתו אין זה ראי' דמדרבנן לא נפקי ע"כ צריך לקדש פ"ש כי לד' הפוסקים דעיקר קידוש בדברים מכל מקום תקחז"ל על היין וכן במקום סעודה. עט"ז סי' רע"א גבי נמצא חומץ והובאו ד' אלו ב"י סי' רס"ט וצ"ע על האחרונים שלא עמדו בד' הרא"ש כי ע' היטב ותראה שהדברי' אינם מובנים כלל וצ"ע. ובעזה"י עוד חזון למועד. וגם לענין כפי' על המ"ע דינו ככל המצות שכופין עד שת"נ רק אם קידש בדברים אך לא על הכוס דינו ככל מצוה דרבנן ועמש"ל בח"ז דיש שיטות אם על מצות דרבנן כופין עד שת"נ עיין כתובות פ' מי שהי' נשוי אך אם כופין בשבת דהוי כמו דין ועונש ואין עונשין בשבת עפמ"ג בפתיחה לה"ש מסתפק בזה ועמש"ל פ' ויקהל בעזה"י: