והנה בספק אם קידש או לא קידש ודאי צריך לקדש מספק דסד"א לחומר' וכ"ה בר"מ ופוסקים לענין ברהמ"ז עיין ר"מ סוף פ"ב מהלכות ברכות ואם כן אם לא קידש כל היום והגיע בה"ש צריך לקדש בה"ש כמו מי שלא נטל לולב ביום א' דצריך ליטול בה"ש ער"נ סוכה ושו"ע ה"נ כאן דסד"א היא וע' פמ"ג בפתיחה בעניני ס' ברכות ולומר דלא יקדש אלא יבדיל דבה"ש מותר להבדיל כמ"ש בסמוך והבדלה ג"כ בכלל זכירה ויוצא בזה ז"א דמ"מ כ"א הוי מצוה בפ"ע רק דנמנה לא' כמו קריאת שמע שחרית וערבית דנמנה לא' לדעת הר"מ ומכל מקום ה"ל שני מצות דזמנו ש"ז לא כזמנו ש"ז ה"נ א"י בהבדלה וצריך לקדש ג"כ כנלע"ד. ומבואר בר"מ כאן דיכול אדם לקדש מבע"י ולהבדיל מבע"י והוא מש"ס דברכות ועס"י רס"ז באו"ח והיינו מפלה"מ ואילך ואפילו קודם תוספת שבת ועיין מגן אברהם בשם המרדכי בשם רבינו טובי' כיון דמדרבנן חייב יוצא אף דאוריית' ובמג"א הקשה ע"ז והר"מ סובר דתוס' בשבת ליכא כלל ע' פ"ה מה' שבת ופ"א מה' ש"ע אך הטעם שלו כתב דזכיר' זו הוא בכניסתו ויציאתו בין קודם לשעה זו כמעט דעתו דהמצו' כ"ה ומ"ש כמעט היינו מפלה"מ ואילך ע"ש ברא"ש וטור וב"י סי' רס"ז דיש סוברים דאינו מקדש ואינו מבדיל עד הלילה ע"ש. ואם הי' קטן בליל שבת שלא הביא ב"ש וביום שבת הביא ב"ש אם לא קידש בליל שבת חייב מן התורה לקדש ביום שבת כי קידוש היום לאו מתורת תשלומין הוא לאמר כיון דל"ח בל"ש כמו ראי' וחגיגה רק המצוה כ"ה כמש"ל אך אם קידש בליל שבת דאז הי' חייב מדרבנן דקטן שהגיע לחינוך חייב מד"ס אם מחויב לקדש ביום מן התורה זה תלוי לדעת המרדכי שהביא המג"א דמפלה"מ אף על פי שהוא מדרבנן מכל מקום פטור מקידוש בשבת כי דרבנן פוטר גם המצוה מן התורה אם כן גם כאן פטור אך המג"א הקשה ע"ז. ולדעת הר"מ שכתבנו אם כן אין הטעם מחמת החיוב דרבנן פוטר רק המצוה הוא כך מן התורה אם כן ל"מ בקטן כי אז הי' חיוב דרבנן ועתה נתחדש עליו חיוב דאוריית' והוי כמו שעשה המצוה בשעת הפטור דאינו פוטר החיוב ער"ה דכ"ח אילימא דכפאו שד כשהוא שוטה וכו' וע"ש בטו"א שפי' כן. אך הר"מ עצמו פ"ה מהק"פ כתב דאם קטן עשה פסח בראשון ונתגדל קודם פ"ש נפטר אף מפ"ש אף דלא הי' בפ"ר חייב מן התורה וע"ש בט"א בקו"א בס' אבני מילואים הקשה כן ועמש"ל בחיבורי וגם לקמן מ' ספירת העומר כ' בזה נראה דעכ"פ חיוב דרבנן פוטר חיוב דאוריית' והענין ארוך ואין כאן מקומו. ופשוט כשהי' שוטה בל"ש דפטור לגמרי ל"מ מה שקידש ואם נתפקח ביום ודאי חייב מן התורה לקדש כי זה נ"ל ברור דהחיוב של קידוש אינו רק בלילה וביום ה"ל תשלומין אלא המצוה על כל היום באיזה שעה מ"ה אם כן מחויב לקדש ביום ע"ש בט"א בקו"א בא"מ כנלענ"ד. שוב נתיישבתי בדבר ואפ"ל דקדוש היום הו"ל רק תשלומין כמו חגיגה דנפקא לן מוחגותם אותו וכו' דעיקר יום ראשון ושבעה תשלומין ע' חגיגה ד"ט ובפסחים מבואר דהיא אבעיא מי שלא קידש בלילה מהו שיקדש כ"ה ופשטינן לי' מהבדלה ע"ש ובדף ק"ו אמרינן זכור וכו' בכניסתו וע"ש ברש"י ואמרינן אדרבא עיקר קידושא בלילה הוא ומסקינן אין לי אלא בלילה ביום מנין ע"ש ובראב"ד פכ"ט אם כן אפשר דעיקר קידוש בלילה והיום הוא לתשלומין אם כן מי שלא חזי בלילה כגון שוטה או קטן בלילה מן התורה א"צ לקדש ביום כיון דהוא לתשלומין והו"ל כמו חיגר ביום ראשון ונתפשט בשני דפסקינן דפטור.
מנחת חינוך · סימן ל״א, ד׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.
