מנחת חינוך · סימן ש״ז, ט׳

והנה לפ"ז דהר"מ סובר דכבש העומר אינו בא בפ"ע מה שכתב דמוסף היום קודם לעומר ולכבש אינו צ"ל הטעם דתדיר רק בלאו הכי כיון דהעומר צ"ל קודם ע"כ צריכים המוספים להיות קודמים דהם שני מיני זבחים והם קודמין למנחות. והנה שם כתב דקודמין דשניהם בגלל היום כותב דקודמין מהטעם דזבחים קודמין אבל כאן לא כתב דהפר ושאר העולות הבאים בגלל הלחם מאוחרים למוספים כי באמת כיון דשניהם חובת היום והקרבנות הבאים בשביל הלחם הוי ג"כ באים בגלל היום כיון דאין הלחם מעכבן. אם כן בודאי אין לא' דין קדימה על חבירו ע"כ שני השעירים קודמים לכל דחטאת קודמת ואח"כ השלשה פרים ושלשה האילים וי"ד כבשים כנ"ל בעזה"י. והנה צריך אני להתלמד בדבר זה כי איני מבין מה זה דמבואר בגמרא ובר"מ דשהל"ח קודמים לשני הכבשים בשלמא עומר קודם לכבש שייך שפיר כי העומר הוא מנחה וקומצין אותה ומקטירין ע"ג המזבח שייך שפיר דעבודת המנחה צ"ל קודם עבודת הכבש אבל שהל"ח אין עושים בהם שום עבודה דהם נאפים מעי"ט ואח"כ ביום טוב מביאין אותן ומניפין אותם עם הכבשים חיים ואח"ז מניפין עם החזה והשוק מהכבשים לאחר זריקת דם הכבשים כמבואר הכל בש"ס ובר"מ כאן ואח"כ נאכלים ומה עבודה עושים בהם דנימא בהו דעבודתם קודמת לכבשים הבאים עם המנחה אדרבא שחיטת הכבשים וזריקת דמן קודמין להתנופה אח"כ ובחיים מניפים שניהם כא' ומאי שייך דין קדימה. ונ"ל דאף דהרבה דברים דחשיב בברייתא היינו לענין קדימה מכל מקום יש בדיני' מעלה ג"כ לדחות חבירו לגמרי כמבואר במנחות מ"ט דתמידין דהאידנא דוחין לגמרי מוספין אם אין לו שניהם דתדיר דוחה לגמרי והוא כ"פ בש"ס ופוסקים אם כן דין זה מיירי לענין אם אין להם לקנות שניהם שהל"ח קודמים דהם באים בשביל היום בעצמן והכבשים אינם באים בפ"ע ע"כ נקנה השהל"ח לבד ומבואר בפי' בברייתא זו דשהל"ח יקרבו אפילו בלא הכבשים לפמ"ש והיא ראיה גדולה לדעת רבינו הר"מ שפוסק כר"ע דברייתא מסייע לי' חוץ הראיות שהביא הכסף משנה. ובמ"ש נתיישב לי דברי המבי"ט הובא בלחם משנה פ"ז דדעתו בדעת הר"מ דכבש העומר הי' קודם למנחת העומר וכן מוכיח לשון הר"מ שם אך הל"מ הקשה דהא מבואר בהוריות דעומר קודם לכבש וכ"פ הר"מ בפ"ט. ולפמ"ש ניחא דדעת המבי"ט דמה שמבואר בש"ס דעומר קודם לכבש וכ"ה בר"מ היינו לדחות וע"ז שייך שפיר הטעם דזה בגלל היום כו' וצריכין לקנות עומר ושהל"ח דיקרבו בעצמם אבל לא כבש ולא כבשים דהם אין נקרבים בעצמם אבל לענין קדימה אין סברא להקדים הבאים בשביל היום כיון דמ"מ באין שתיהם העומר והכבש אע"ג דזה בא בשביל היום מכל מקום אם באין שתיהם יוקדם הכבש למנחה דהוא מיני זבחים ע"כ נראים דברי המבי"ט נכונים דכבש קרב קודם ובפרט דמשמעות לשון הר"מ כוותי'. ודין זה דעומר קודם לכבש ושהל"ח קודמים לכבשים הוא רק לענין לדחות וע"ז הסברא בודאי אמת דזה קרב בל"ז והשני אין קרב בל"ז ע"כ עומר ושהל"ח קודמים ודוחים כבש וכבשים כנלע"ד נכון לדינא. והנה מבואר בגמ' ובר"מ כאן דקרבנות המוסף וקרבנות הבאים בגלל הלחם היינו הפרים ואילים וכבשים אינם מעכבין זא"ז דאם לא מצא הפר והאילים והכבשים בגלל הלחם יקרב המוסף לחוד וכן איפכא ולענין דין קדימה א' על חבירו אם אין מצויים שניהם דהיינו בשביל המוסף ובשביל הלחם נראה לפמ"ש דאין קדימה לא' על חבירו כי שניהם שוין דאינם תדירין וגם שניהם מקודשין וכבר ביארתי לעיל דמוספים עצמם אין מעכבין זא"ז כגון שלא מצא ז' כבשים אלא פחות או שאר הקרבנות נקרב הנמצא כמבואר בר"מ כאן ועיין ר"מ שכתב דאף דמוסף עם הקרבנות בגלל הלחם אינם מעכבין זא"ז מכל מקום אם נשחטו כולם מעכבין זא"ז ובראב"ד השיג ע"ז ועיין בכסף משנה מהיכן יצא להר"מ דין זה ובלחם משנה הקשה ע"ז ועיין בבה"ז מה שהשיג גם כן על הכסף משנה וכתב שם דעתו מהיכן יצא להר"מ זה ע"ש שכתב דמבואר כאן בגמ' מנין שמעכבין זא"ז כו' דהתוס' דמיירי דיש לו כל הקרבנות כו' ע"ש בתוס' וכתב דהר"מ פי' דמעכבין זא"ז בנשחטו כולם ע"ש ולדבריו אפילו במוסף דר"ח ושאר מוספין מעכבין זא"ז בנשחטו ע"ש. ונ"ל אף דהר"מ כתב הדין דנשחטו מעכבין אכבשים דמוסף וכבשים עולות דלחם ע"ש מכל מקום אפשר דגם בפרים ובאילים דנשחטו מעכבין זא"ז וצ"ע. ודע דאף דמוסף אינו מעכב זא"ז מכל מקום קרבנות הבאים בגלל הלחם דהיינו המבוארים בת"כ מעכבין זא"ז דהווי' כתיב בהו כ"ה בגמרא וע"ש בתוס' אע"ג דמבואר בגמ' דאילים מעכבי אהדדי ה"ה לכבשים. ונ"פ דה"ה הפר כגון אם אין לו פר או חסר לו מאילים או חסר לו מכבשים שוב לא יקריב כלל ואין סברא לומר דוקא אותו המין מעכב כגון אם חסר לו כבש לא יקריב הכבשים אבל הפר ואילים יקריב או אם חסר איל לא יקריב האיל אבל הפר והכבשים יקריב או אם אין לו פר יקריב האילים והכבשים כיון דכתיב הווי' אצל קרבנות הללו כולם מעכבין זא"ז אך אני לומד כעת בלא עיון והר"מ אינו מביא דין זה בפירוש ועיין בראב"ד ובכ"מ שם. והנה ג"כ מבואר בגמרא דאין הקרבנות הללו מעכבין את הלחם ואין הלחם מעכבן ושני כבשי שלמים אם מעכב את הלחם או הלחם מעכבן כבר כתבתי דהוא פלוגתא בגמ' והר"מ פוסק דהלחם מעכב את הכבשים ואין מביאין כבשים בלא לחם ואין הכבשים מעכבין את הלחם ומביאין לחם בלא כבשים והראב"ד סובר להיפך ועיין בכ"מ הטעם להר"מ וכבר כתבתי לעיל ג"כ מהיכן יצא להר"מ זה מברייתא דהוריות ע' לעיל. ואם הביא לחם בלא כבשים יונפו ותעובר צורתן ויוצאים לבית השרפה כ"פ הר"מ כאן ופוסק כרבה וכרבא דף מ"ו דלאכילה אתיין רק משום גזרה טעון עיבור צורה ושרפה וחכמים יכולין לעקור בשוא"ת מ"ע דאכילת ק"ק וגם הלאו דלא תותירו כיון דהוי בשוא"ת כמבואר כ"פ בש"ס ועיין בא"ח סי' תמ"ו ובמג"א שם. ועיין בגמרא דף פ"ד לענין עומר בשביעית דשומרי ספיחין לעומר ולשהל"ח כו' דמקשה הש"ס לאכלה ולא לשרפה ומתרץ דכתיב לדורותיכם כו' ומקשין התוס' דנגמר מיניה הא כאן עיקרן לשרפה ע"ש בתוס' ומתרצים דשאני עומר דק"צ הוא או דמצותו בכך וכתבו דבזה ניחא נמי דשהל"ח הבאין בפ"ע למ"ד לשרפה קיימא ע"ש אם כן נראה דוקא אי אמרינן לשרפה קיימא הוי מצותו בכך אבל למ"ד לאכילה קיימי וכפסק הר"מ אם כן אם הביא בשביעית שהל"ח בפ"ע יונפו ויאכלו דמשום גזרה לא יוכלו חכמינו זכרונם לברכה לעקור בקום ועשה ד"ת דאסור לשרוף. ע"כ נ"ל דבשביעית אם באים בפ"ע נאכלו כדינם ומדוקדק דברי התוס' שכתבו דניחא בשהל"ח הבאין בפ"ע בשביעית למ"ד עיקרן לשריפה אף דכולן ס"ל דישרפו אך באמת למ"ד דלאכילה קיימא לא שרפינן משום גזירה דהוי קום ועשה. ונ"ל דלדעת הר"מ דשהל"ח כשרים מן העליה אם באו בפ"ע בשביעית עדיף להביא מן הישן אך נראה כיון דמצוה הוא בחדש מביאין מן החדש ונאכל כנלע"ד בעזה"י. והא דכבשים שלמים והלחם אין מעכבין זא"ז דוקא שלא הוזקקו זה לזה בתנופה אבל אם הוזקקו זל"ז בתנופה שהי' מניפן יחד עם הכבשים החיים מעכבין זא"ז ואם אבדו הכבשים אח"כ נפסל הלחם ולא יקריבו אותו הלחם עוד. ואם אבד הלחם נפסלו הכבשים ויביא לחם וכבשים אחרים כ"ה דעת הר"מ אבל דעת הראב"ד דוקא לאחר שחיטה הכבשים דינא הכי אבל אם הוזקקו זה לזה בתנופה הוי ספק כי עלתה בתיקו בגמרא שם ועיין בכ"מ שנתן טעם לדברי הר"מ דפוסק דודאי הוא ע"ש: