מנחת חינוך · סימן ש״ז, ח׳

והנה מבואר בהרהמ"ח והוא מהש"ס דמנחות דף מ"ה וכ"ה בר"מ פ"ח דחוץ למוסף היום שהיה חובה לחג השבועות להקריב מוסף כמו בר"ח דהיינו שני פרים ואיל א' ושבעה כבשים ושעיר לחטאת כמ"ש בחומש הפקודים עוד היו מביאין נוסף קרבן בגלל הלחם פר א' אילים שנים ושבעה כבשים בני שנה והללו היו עולות ושעיר לחטאת אם כן היו מקריבין ביום זה חוץ התמידים פרים שלשה ואילים שלשה וארבעה עשר כבשים הכל עשרים בהמות עולות ושני שעירי חטאת ושני כבשים והם נקראים שלמי צבור ויבואר לקמן. והנה כבר כתבתי במצוה רצ"ט במוסף הפסח דשעירי חטאת ברגלים ובר"ח היו קודמין לעולות חוץ מחג ויבואר לקמן כמו בכ"מ דחטאת קודמת לעולה ובעולה גופא היו הפרים קודמים לאילים ואילים לכבשים דנתרבו בנסכים ע"ל באריכות וער"מ פ"ט מהלכות אלו אם כן כאן השעירים היו קודמים לכולם ואח"כ העולות ובעולות אלו הבאים בגלל מוסף היום והבאים בגלל הלחם נראה דשניהם שוים דאין על המוסף דין קדימה על הקרבנות הנ"ל הבאים בגלל הלחם כיון דהם חובת היום אפילו אם אין לחם כמבואר בש"ס ובר"מ פ"ח דקרבנות אלו אין מעכבים את הלחם ואין הלחם מעכבן אם כן ה"ל חובת היום כמו מוספין ותדיר אין כאן כי מוספי עצרת הם פ"א בשנה והקרבנות הללו ג"כ אם כן כולם שוים ע"כ יקריבו השלשה פרים קודם והשלשה אילים קודם להכבשים ושעירי חטאת קודמים לכולם ואח"ז השלמי צבור דהיינו השני כבשים וא"ל כיון דהמוסף נוהג בר"ח וברגלים אם כן כיון דשם מוסף עליו ה"ל קצת תדיר להבאים בשביל הלחם וכה"ג אשכחן לענין קריאת התורה בשבת דמקדימין ענין היום לר"ח מחמת תדיר אף דגוף הקריאה הוי ר"ח תדיר כי קרינן בפרשה דר"ח י"ב פעמים בשנה וענין היום בשבת לא קרינן אלא פ"א בשנה מכל מקום ה"ל קריאה דשבת תדיר כיון דבכלל הוי תדיר דשם קריאת שבת עליו והוי תדיר אפילו לתדיר אחר ומכ"ש כאן דה"ל תדיר לענין שאינו תדיר כלל. ועיין בט"א מגילה כ"ט פלפל שם בזה וכתב דמה"ט ה"ל קריאת שבת תדיר דאזלינן בתר שם ע"ש. מכל מקום נ"ל דל"ד כלל דהתם שם קריאת שבת ע"ז ושבת הוי תדיר אף דהקריאה אינה תדירה מכל מקום קריאת שבת הוי תדיר אבל כאן חלוקין בשמותן כי שם מוסף חג השבועות עליו והם מצות חלוקות ואינו נכלל עם מוספי ר"ח ורגלים כל חד שמו עליו ע"כ ל"ש תדיר כאן כנלע"ד. ושוב נתיישבתי בדבר דלכאורה זה מבואר בהוריות דף י"ג עומר קודם לכבש הבא עמו שהל"ח קודמים לכבשים הבאין עמהם זה הכלל דבר הבא בגין היום קודם לדבר הבא בגלל לחם ורבינו הר"מ העתיק ברייתא זו בפ"ט ה"ט נראה דאתי לרבויי בזה הכלל (במשניות מצינו כ"פ דזה הכלל אתי לרבויי אחר ובברייתא אינו נשמע כלל זה). ועכ"פ נראה דדבר הבא ליום קודמים מדבר הבא ללחם אף על פי שכתבתי דקרבנות הללו באים אפילו בלא לחם מכל מקום נקראים בגלל הלחם כמ"ש בתורה והקרבתם על הלחם כו'. וראיה דעומר קודם לכבש וצ"ל דעומר בא בגלל היום וכבש בגלל העומר ובאמת כתבתי לעיל במצות העומר דאין מעכב זא"ז דהכבש יקריבו אף על פי שאין עומר ע' לעיל שמבואר כן בת"כ חזינן דאע"פ שאין מעכבין מכל מקום נקרא בא בגלל הלחם היינו העומר אם כן כאן נמי נקראו הקרבנות האלו בגלל הלחם אם כן קרבנות המוסף בגלל היום קודם. אך ראיתי בפירש"י שם ד"ה בגין יום כתב בזה"ל בגלל יום כבש בגלל עומר וכבשים בגלל שני הלחם עכ"ל מבואר דרש"י ז"ל מפרש דזה הכלל קאי על דסמוך לי' ולא פי' כפשוטו דקאי על הפרים וכבשים דמוסף דיקדמו לפר ואלים וכבשים דלחם האמור בת"כ ובודאי רש"י כיון כוונה מיוחדת דדוקא זה דהיינו שני הכבשים מיקרי באים בגלל הלחם אבל לא הקרבנות הנ"ל ולא החטאת אם כן נראה מד' רש"י דזה אינו בכלל זה הכלל כו' אם כן אין למוסף דין תדיר כמ"ש אך טעמא בעי כמו דכבש איקרי בגלל העומר אף על פי שמקריבין אותו בלא העומר למה לא נקראו קרבנות הנ"ל באים בגלל הלחם אף על פי שאינו מעכב ומקריבין בלא הלחם מ"ש מעומר. והנה העומר והכבש מקריבין אחר מוסף היום כמבואר בר"מ פ"ז שם ניחא כיון דהעומר הוא קודם לכבש ע"כ מוסף היום קודם וזבחים קודמין למנחות ואף אם בא כבש לבדו מכל מקום מוסף פסח הוי תדיר דהוא שבעה ימים אם כן הוא קודם לכבש דהוא פ"א בשנה ובזה ניחא דברי הכסף משנה שכתב אהא דמוסף קודם לכבש מחמת תדיר ובאמת בלאו הכי קודם כי זבחים קודמים למנחות אך דאפילו בכבש הבא בלא העומר מכל מקום מאוחר למוסף עכצ"ל מחמת תדיר. והנה כאן לא כתב הר"מ דהפרים והאילים והכבשים הבאין בגלל הלחם יקריבו לאחר המוספין כמ"ש גבי עומר נראה ג"כ דס"ל כרש"י דזה הכלל קאי דוקא אדסמיך ליה דהיינו עומר קודם לכבש ושתי הלחם קודמים לשני כבשים אבל מוספין ועולות הבאין עם הלחם שוין. ולעד"נ דמכאן הביא ג"כ הר"מ ראיה ויצא לו מזה שפסק כר"ע במנחות דף מ"ה דהלחם מעכב את הכבשים ואין הכבשים מעכבין את הלחם דהיינו שני הכבשים של שלמי עצרת ובראב"ד השיג ע"ז למה לא פסק כר"ש ורשב"נ הסוברים בהיפוך דכבשים עצמן יקרבו בלא לחם ואין לחם קרב בלא כבשים והם רבים ולמה סובר הר"מ דלחם יקרבו בלא כבשים וכבשים אין קרבים בלא לחם. וע"ש בכ"מ מה שתירץ מהיכן יצא להר"מ ונראה דמכאן נמי יצא לו דין זה כיון דמבואר דשתי הלחם קודמין דבאים בשביל היום וכבשים הוי באים בגלל הלחם אם כן הוי ממש כר"ע דשהל"ח יקריבו תמיד דהם באים בשביל היום אבל הכבשים אין באים בגלל היום כי בלא לחם אינם באים. אבל לר"ש ורשב"נ הוי איפכא דכבשים באים בשביל היום דקרבים תמיד אף בלא הלחם והלחם בא בגלל כבשים דאין הלחם קרב בעצמו. ע"כ פסק הר"מ כר"ע והוי לחם באים בגלל היום וכבשים בגלל הלחם כברייתא זו. ולפי זה נ"ל לפי מ"ש דבברייתא אינו מבואר מוספים עם העולות כיון דזה ג"כ לא הוי בגלל הלחם כיון דאינן מעכבים את הלחם ואין הלחם מעכבן אם כן ה"ל באים בגלל היום אם כן נראה דזה הוא כלל דדברים שאינם מעכבין זא"ז הוי כ"א בא בגלל היום. אם כן לפ"ז נראה דהברייתא דסוברת דעומר קודם דעומר בא בגלל היום וכבש בא בגלל הלחם היינו העומר ג"כ סוברת דהעומר בא לבדו אפילו בלא כבש והכבש אינו מעכב את העומר אבל העומר מעכב את הכבש ואין כבש קרב בלא עומר ע"כ הוי העומר בא בגלל היום וכבש בגלל העומר אם כן מבואר דברייתא בש"ס דידן בהוריות חולקת על הברייתא דת"כ שהבאתי לעיל דסוברת דכבש ג"כ קרב בפ"ע בלא העומר וסוברת דכבש בלא העומר אינו קרב והעומר קרב בלא הכבש ע"כ ניחא מה שעמדתי לעיל בדברי הר"מ דהשמיט בדין עומר הברייתא בת"כ ומלשונו נראה קצת לעיל דעומר קרב לעצמו ולא הכבש ובאמת פסק הר"מ כברייתא בש"ס דילן והברייתא בת"כ לא הובאה בש"ס דילן ע"כ פסק כהש"ס ואם כי לא פי' לעיל היטב מכל מקום סמך אמ"ש בפ"ט דעומר קודם לכבש דבא בגלל היום קודם לבא בגלל הלחם אם כן מבואר דעומר קרב בגלל היום אם כן קרב בלא הכבש והכבש אינו קרב בגלל היום כי אם בגלל הלחם ע"כ אינו קרב לעצמו: