והנה לפי פסק הר"מ דלחם מקריבין בעצמן אף בלא הכבשים והכבשי' אין מקריבין בלא הלחם כר"ע. אני מסופק אם הביא לחם ולא הי' אז כבשים והונפו כדינם ואח"ז נאבדו או נשרפו ונזדמנו אח"ז כבשים ואין לו לחם אחר ע"ש בדמ"ז ע"ב דלמא יזדמנו כבשים אח"כ וכו' אם מקריבין הכבשים מי נימא כיון דהי' לחם אף דלא הונפו עם הכבשים יחד מכל מקום שפיר דמי ויקריבו עתה הכבשים או דלמא דמעכב הכבשים אם אין לחם להניף יחד מעכב ולא יקרבו הכבשים לבדם אלא אם הם עם הלחם ביחד וצריך עיון שם. וכן לדעת הראב"ד דפוסק דכבשים מקריבין אף בלא לחם ולחם אין מביאין בלא כבשים אם הי' כבשים והקריבו הכבשים כדינם ונאכלו החזה והשוק ואח"כ נזדמן להם לחם אם צריכין להניף הלחם כיון דמ"מ הי' כבשים או כיון דאינן ביחד א"צ להניף הלחם וצ"ע:
מנחת חינוך · סימן ש״ז, י׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.