מנחת חינוך · סימן ש״ג, ד׳

אך בפשיטות ל"ק קושית התוס' דמיירי דהשבולת דנעקר' לא הביאה שליש ותבואה תלושה שלא הביאה שליש הוי כמו שחת ואין העומר מתירה כמבואר במנחות דס"ט ע"ב ע"ש ואם כן אפילו אי נימא דהוי כמו חיטי דכדא מכל מקום אינה נתרת בעומר ואח"כ תתערב עם שאר התבואה. אך עתו"ס פסחים דכ"ג ע"א ד"ה קוצר לשחת כו' דחדש לא אסרה תורה אלא תבואה שהביאה שליש אבל אם לא הביאה שליש לא מתסרה משום חדש כלל. אם כן אין כאן חשש אם לא הביאה שליש לא משום השבולת עצמה דאינה אסורה משום חדש ולא מחמת הגידולים דלא נגדלו אם לא נקלט בשלשה ימים ושפיר מקשים והא דמבואר במנחות דקודם הבאת שליש אין העומר מתירה היינו אם הי' בתלוש בעת העומר ואח"כ שתלה וגדלה אסורה משום חדש ול"ש דהעיקר ניתר לענין אבעיא דהתם ע"ש אבל בלא הגדולים תבואה שלא הביאה שליש אינה אסורה משום חדש כלל ופשוט. ובגוף הדין שחידשו התוס' דתבואה קודם הבאת שליש לא נאסרה משום חדש לא ידעתי מאין הוציאו זה ע' תוס' ר"ה די"ב ע"ב ד"ה התבואה כתבו דתבואה קודם הבאת שליש נמי חזי ומביאים ירושלמי גבי מעשרות דקודם שהביא שליש א"ח במעשרות דכתיב תבואת זרעך יצא פחות משליש שאינו נזרע ומצמיח ע"ש ובר"מ פ"ב מה' מעשרות ובמשנה למלך שם דעיקר הטעם כיון שאינו מצמיח וכתיב זרעך אבל לענין חדש מנין לנו דלא יהי' נוהג חדש כיון דהוי תבואה ועיין ר"מ פ"ז מהלכות תרומות ומעשרות שכתב דתבואה שלא הביאה שליש מותר לקצור ממנה להאכיל לבהמה. נראה דאדם אסור לאכול וגם בהמ"א ה"ל להר"מ להשמיענו דין זה. ולענ"ד נראה דגם התוס' פסחים לא כתבו זה רק מנלי' להמקשה להקשות דהיו יכולים לתרץ ולחלק בזה ע"ש אבל באמת לפי המסקנא דכתיב קצירכם דמותר בהנאה גם קודם הבאת שליש אסורה משום חדש כיון דחזי לאכילה כמ"ש התוס' בר"ה אבל העומר אינו מתיר בתלוש כמבואר בש"ס דמנחות ואפשר כיון דחזינן דאין העומר מתיר פחות משליש מזה ראיה דאין אסור משום חדש דאי הי' אסור מן התורה לא יהי' העומר מתיר אותו ומכל מקום צ"ע על הר"מ דה"ל לפרש דבר זה וצ"ע בזה ועיין בהשמטות. ועיין ע"ש בר"מ דאם עקר שבולת שהביאה שליש קודם העומר וחזר ושתלה אחר העומר ה"ז ספק אם אסורה מפני התוס' או אזלינן בתר העיקר והוא אבעיא בש"ס שם. וענין עיקר וגדולים צריך קונטרס מיוחד. עוד מבואר שם אבעיא אם זרע תבואה אחר העומר ואח"ז קצר החיטים וזרעם ועבר עליהם העומר ולא השרישו בשעת העומר אם נאמר דהתבואה הוי כמונח בקרקע וכמונח בכדא ומותר לאכול מתבואה זו דהיינו למנקט מן אותם החטים או נימא דבטלו אגב ארעא. וכיון דלא השרישו אין העומר מתיר אותן החטים ועלתה בתיקו. וכ"פ הר"מ דהוא ספק ואין לוקין ועיין בהשגות הראב"ד ובכ"מ ובלחם משנה ומ"ל. ועיין במנחות דף ה' ע"ב דבשביעית לר"ע אין העומר מתיר כי ספיחים אסורים והי' יכול לאוקמי כגון שבולת שנעקרה קודם הבאת שליש קודם פסח העבר דהיינו שנה ששית ואחר הפסח שתלה אם כן אסורה משום חדש והגידולים היו קודם שביעית ואין אסורים משום שביעית ומשום חדש אסור והעומר מתיר אך עדיפא מיניה משני וצע"ק: