מנחת חינוך · סימן ש״ב, ז׳

ומ"ש הרהמ"ח ומצוה להקצר בליל ט"ז בין בחול בין בשבת כ"ה בר"מ ג"כ וכתב דאם נקצר ביום כשר וכבר תמהו כל האחרונים על הר"מ עש"ך יו"ד סי' רס"ב ובבה"ז ובלחם משנה דבמנחות פ' ר"י דע"ב מבואר דמ"ד נקצר ביום כשר אינו דוחה את השבת דכל שאפשר לעשות קודם שבת א"ד שבת ע"ש בסוגיא והיאך פסק הר"מ תרתי דסתרי ע"ש באחרונים וע"ש במנחות וכן ביומא בסוגיא דטומאה בצבור דאף דעומר דחי טומאה דק"צ דוחה שבת וטומאה מכל מקום אם הי' עומד ומקריב מנחת העומר ונטמאת בידו ס"ל לרבי אומר ומביאין אחרת תחתיה אף דהאחרת לא נקצרה אתמול בלילה דרבי ס"ל נקצר ביום כשר וראב"ש ס"ל דאמרינן הוי פקח ושתוק דנקצר שלא כמצותו פסול. והנה לדעת הר"מ דפוסק כרבי בודאי ס"ל אם נטמאת בידו אומר ומביאין אחרת תחתיה וכעת לא מצאתי להר"מ שיביא דין זה בפירוש. אך נ"פ על הא דכתב פ"ד מהב"מ דטומאה דחויה בצבור וכל מה דמצי לאהדורי אטהרה מהדרינן אם כן ממילא ידעינן דמביאין מנחה אחרת כיון דכשר בנקצר שלא כמצותו. ומכל מקום צ"ע דהו"ל לאשמועינן דעכ"פ מצוה גדולה היא לקצור בזמנו ודוחה אפילו את השבת אפשר הי' הסברא דהא עדיף להקריב בטומאה ולא הוי זה אפשר לאהדורי אטהרה כיון דמצוה גדולה דוקא מן הנקצר בלילה וצע"ק. ומדי עברי בזה ראיתי ברש"י מנחות שם דע"ב ע"א ד"ה אם יש אחרת כ' ז"ל וטוחנין כדי שלא יאמרו מותר להקריב מנחה טמאה אפילו דיחיד ע"כ נראה מדבריו דמאי דמביא אחרת תחתיה הוא גזירה דרבנן שלא יאמרו ובאמת הוא תמוה דביומא מבואר להדיא דהטעם דטומאה דחוי' היא בצבור ומחויבים מדינא לחזור אחר טהרה ואפילו למ"ד טומאה הותרה בצבור מקשינן שם מברייתא זו למה מביאין אחרת תחתיה ומתרצים שם שאני עומר דאיכא שיריים לאכילה והדברים הבאין בטומאה אין נאכלין בטומאה ע"כ לכ"ע דחויה היא וצריך לעשות בטהרה היכי דאפשר ע"ש בסוגיא אבל גזרה דרבנן לא שמענו כלל וד' רש"י צ"ע. והנלע"ד בישוב ד' רש"י ז"ל דהנה ביומא שם ר"נ סבר טומאה הותרה בצבור ור"ש ס"ל דחויה היא בצבור כו' איכא דאמרי אפילו היכי דאיכא טמאים וטהורים בהאי בית אב פליג ר"נ ואמר דעבדי נמי טמאין דכל טומאת מת בצבור רחמנא שריא ואר"ש מנא אמינא לה דתניא היה עומד ומקריב מנחת העומר ונטמאת אומר ומביאין אחרת תחתיה ואם אין שם אלא הוא אומרין לו הוי פקח ושתוק קתני מיהת מביאין אחרת תחתי'. ור"נ שאני התם דאיכא שיריים לאכילה. והנה שם ביומא אינו מסיים הברייתא דברי רבי כמו כאן במנחות וגם לא הביא דברי ראב"ש ואף דעיקר הקושיא הוא מת"ק דאמר מביאין אחרת תחתיה מכל מקום ה"ל לאלומי הקושי' ולומר ע"כ לא פליג ראב"ש אלא מחמת דא"א בע"א דנקצר שלא כמצותו פסול אבל בלאו הכי כ"ע ס"ל דמביאין אחרת תחתיה וחזינן דטומאה דחויה היא. וגם רש"י לא פי' שם כלל כמו כאן רק בד"ה ואם כו' פירש"י שלא מצא מזומן אלא היא אבל אם יש שם אחרת לא פי' כלל אף דצריכין לקוצרה עתה מביאין וכאן במנחות פרש"י אם יש אחרת אפילו במחובר כו' וכן מבואר כאן דע"ז פליג ראב"ש כיון דנקצר שלא כמצותו פסול ושם לא פירש"י כלל דבר זה. והנלע"ד דהנה שם עיקר הראי' דמייתי ר"ש לפלוגי על ר"נ דטומאה דחוי' היא וצריך לאהדורי אטהרה ור"נ ס"ל דטומאה שריא וא"צ לאהדורי אם כן אם נטמא' מנחת העומר אף אם יש אחרת במזומן אפילו אם האחרת ג"כ נקצרה בלילה כי קוצרין יותר לפעמים כמבואר במנחות דהמותר פטור ממעשר או אי אירע שקצרו הרבה מכל מקום לר"נ ל"מ לל"ב דא"צ לאהדורי כלל בוודאי אין מביאין אחרת כי היתר גמור היא אלא אפילו לל"ק דאם איכא טהורים בהאי ב"א מודה ר"נ אבל כאן דצריך טרחה ודאי הוי כמו להדוריה ולאתויי מב"א אחרינא ולר"נ א"צ אבל לר"ש צריך בודאי לאתויי אם יש אחרת שנקצרה בלילה אם כן שפיר מייתי ר"ש ראי' מברייתא. ואפשר הוא ברייתא אחרת באיזה מקום לא הברייתא המובא במנחות מדחזינן דמביאין אחרת ע"כ דחויה היא בצבור וא"צ לפרש כלל דאין שם מנחה אחרת אלא הנקצרת ביום דאפילו יש שם מנחה אחרת דנקצרה בלילה מכל מקום שפיר מוכח דין זה דטומאה דחויה היא. ע"כ לא פרש"י כלום אדרבא מלשון שאין שם מזומן נראה דברישא יש מזומן מנחה אחרת כראשונה אבל כאן במנחות בברייתא ע"כ דרבי סובר דמביאין אחרת תחתיה אפילו אם אין לו רק ממה שיקצור היום וע"ז פליג ראב"ש וא"כ היאך יכול לומר דמביאין אחרת אפילו אם נקצרה ביום דטומאה היא רק דחויה וצריך לחזור אטהרה הא חזינן אף דרבי ס"ל נקצר ביום כשר מכל מקום מבואר בגמרא בתחלה דרבי סובר דדוחה את השבת ובכ"מ שבת וטומאה שוים ורואין אנו דדוחין שבת בקצירה בזמנה כדי שיהא העומר מובא מן הנקצר בזמנו וא"כ אמאי לא ידחה הקרבה את הטומאה כדי שיובא מן הנקצר בזמנו מ"ל דהקצירה דוחה שבת בשעת קצירה או לדחות טומאה בשעת הקרבה כדי שיהיה מן הנקצר בזמנו כמו דאפשר לקצור ביום מכל מקום קוצרין בשבת ה"נ אף דאפשר להקריב בטהרה מכל מקום מצוה להקריב בטומא' כדי שיהא מן הנקצר בלילה ע"כ אפילו אם טומאה דחויה מכל מקום אין מביאין אחרת תחתיה דהטומאה נדחית מפני זה כמו ששבת נדחה מפני זה ע"כ הוכרח רש"י לפרש מסברתו דמביאין אחרת היא גזרה דרבנן וחז"ל יוכלו לעקור ד"ז מה שהוא בדיעבד כשר אבל מחמת שדחויה היא אינו מביא אחרת כי נדחה מפני זה כמו שבת שנדחה. אף שביומא ס"פ טרף בקלפי מבואר דבקרבנות צבור יש חילוק בין שבת ובין טומאה דהא דדחי שבת דהותרה שבת בק"צ וטומאה היא רק דחויה. אם כן כאן אף דדחי שבת מכל מקום לא ידחה את הטומאה. ז"א דבאמת כאן הטומאה נדחה בהקרבה כי דוחה טומאה אך לומר דיהדרו על טהרה ומאיזה הידור כיון דהמצוה לקצור בזמנו גדולה דהותר' שבת אצלה יהי' זה חשוב שיכול לאהדורי אטהרה כיון דבאמת דוחה טומאה וזה לא חשוב אפשר לאהדורי ע"כ צריך רש"י לפרש מסברא דנפשי' וכ"ז צריך רש"י לפרושי לסברת הש"ס בתחלה דאף דנקצר ביום כשר מכל מקום דוחה את השבת. אבל לפי המסקנא בסוגיין דרבי ס"ל קצירה אינו דוחה את השבת אם כן לאו מצוה חשובה היא כ"כ שיהי' נקצר בזמנה אם כן אם נטמא מביא אחרת תחתיה אף שנקצר ביום כי זה הוי אפשר לאהדורי אטהרה להביא מה שנקצר ביום ועדיף לדחות הקצירה בלילה משנדחה הטומאה דהיא רק דחייה וכל היכי דאפשר בע"א אין נדחה הטומאה אבל בס"ד דהש"ס דלרבי דחי שבת אם כן בודאי עדיף שתדחה הטומאה כי זה הוי לא אפשר לאהדורי כי המצוה של קצירה בעצמה דוחה את הטומאה כמו שדוחה את השבת עיין היטב כי הדברים ברורים בעזהשי"ת. ובזה ניחא ג"כ דשם ביומא ר"ש מביא ראיה ממסקנת הש"ס דהכא דאינו דוחה שבת אם כן הו"ל כמו שיש לו מנחה אחרת הנקצרת בלילה ומכל מקום ראי' הוא דטומאה דחויה היא דאי הותרה א"צ להביא אחרת אפילו הנקצרת בלילה דטומאה בצבור שריא. והנה לפי פסק הר"מ דנקצרה ביום כשר ודוחה את השבת אם כן הדין כ"ה בנטמא מנחת העומר בידו אם יש שם אחרת הנקצרת בלילה אומר ומביאין אחרת תחתיה כי טומאה דחויה בצבור כמו שפסק הר"מ פ"ד מהב"מ אבל אם אין שם מנחה נקצרת וצריך לקוצרה עכשיו אין מביאין אחרת תחתיה כי זה עצמה להיות נקצר בלילה דחי טומאה ומכ"ש דבשעת הקרבה נדחה הטומאה וזה לא הוי אפשר לאהדורי בטהרה כי לא תהי' נקצרת ביום ונקצר אפילו בשבת ובלילה כנלע"ד נכון וברור בעזהשי"ת. ועיקר הדין דפסק הר"מ כאן דנקצר ביום כשר דעת התוס' כאן ובדס"ז דהלכ' כסתם משנה במגלה דנקצר ביום פסול ע"ש באריכות. והרהמ"ח לא ביאר. ומבואר בר"מ בפרקין דלאחר שקצרו העומר היו מהבהבין אותו באביב של קלאין כדי שתשלוט האש בכולו כמ"ש בתורה קלוי באש כו' והוא מבואר במשנה וגמרא מנחות ובוודאי לפסק הר"מ דהקצירה הי' דוחה שבת אם כן ממילא הטחינה והרקדה וכל עשייתו דוחים שבת אם כן בודאי ההבהוב ג"כ דוחה שבת דאין שום חילוק בין שבת לחול עיין פ' ר"י: