אך לרבי דס"ל דאפילו הקצירה אינה דוחה את השבת דהיה אפשר לקצור מקודם מכ"ש הטחינה וההבהוב ושאר הדברים אין דוחים את השבת ואינו דוחה את השבת לדידי' רק ההקרבה. ועיין במשנה דמנחות כדי לקיים מצות קלוי כו' וכן בגמרא מבואר בלשון הזה ואפשר דהוא רק מצוה בעלמא ואינו מעכב אם לא הי' קלוי אך עיין במנחות דע"ב אם תקריב כו' לפי שמצותו לבא מן הקמה ופירש"י דכתיב חרמש בקמה ומנין שאם הביא מן העומרים כשר ת"ל תקריב וכן מצותו להביא מן הלח ומנין שאם הביא מן היבש כו' ולא נפקא מן כרמל ע"ש אם כן חזינן כל מה דכתיב ביה הוא לעכב רק דנפ"ל דאינו מעכב מקרא והבהוב אינו מביא הש"ס לומר מצותו בהבהוב ומנין שאם לא הבהב כשרה נרא' דהבהוב מעכב וכ"נ מד' הר"מ כאן דהביא כל אלו דמצותו כו' ואם לא מצא כו' וע"ז לא כתב כלל נראה דמעכב אף בדיעבד כנ"פ. ונ"ל אף דהר"מ סובר דקצירת עומר דוחה שבת אף דס"ל נקצר שלא כמצותו כשר מכל מקום צ"ל דוקא בליל שבת דמבואר בש"ס שם חביבה מצוה בשעתה כמו אברים ופדרים דדוחין את השבת ע"ש והיינו דוקא בליל שבת דאז הוא עיקר מצותו לכ"ע שיקצרו בליל מוצאי י"ט אם כן אפילו חל בשבת דוחה אבל אם לא קצרו במוצאי י"ט בלילה או שקצרוהו ונפסל בוודאי ביום השבת אסור לקצרו ונדחה העומר כמו לרבי דס"ל אם נקצר שלא כמצותו כשר וא"ד את השבת אם כן אם לא נקצר קודם השבת אין מביאין עומר ה"נ להר"מ נהי דדחי שבת דוקא לעשות המצוה כהלכתה אבל אם לא נקצר בלילה בודאי אינו דוחה כי הי' יכול לקצור מבע"י ואי דחביבה מצוה בשעתה זה לא הוי בשעתה דלא נקצר בלילה ועיקר המצוה בלילה כדיליף התם במנחות פר"י מקראי כנ"ל פשוט. והנה בר"מ כאן בהתו"מ שכתב המצוה איך עושין את העומר קצרוהו והביאו לעזרה וחובטין ומהבהבין כו' לא כתב כאן דלותתין אותו כמבואר בפסחים ומבואר זה בדבריו בהמעה"ק פי"ב ה"כ ז"ל החיטים של מנחות אין לותתין שמא יחמיצו כו' אבל מנחת העומר הואיל והוא של צבור לותתין אותה שהרי הצבור זריזין הם ומשמרין אותה עכ"ל ומה שלא הביא כאן דנראה דאין מצוה כ"כ רק הידור מצוה כדי שיהי' הסולת נאה ודין זה מבואר בש"ס דפסחים דל"ו ע"א דמקשה בש"ס על ר"ז אמר רבה ב"י א"ש דחטין של מנחות אין לותתין שמא יחמיצו כו' ומ"ש ממנחת העומר דתניא לותתין אותה ומשני צבור שאני ע"ש ברש"י. ולכאורה יש להקשות מאי מקשה מ"ש ממנחת העומר דלותתין הא מנחת העומר היא נקלה באש ונקלה באש אינו מחמיץ כמבואר בפסחים דל"ט ע"ב דמדינ' אינו מחמיץ אע"ג דמר זוטרא אמר התם דלא לימחי אינש קדרה בקמחא דאבישינא והיינו בחטים שנקלו שמא לא נקלו יפה ואתי לידי חימוץ וער"מ פ"ה מהתו"מ חילק בין קמח שנקלה דאין חוששין ומותר לבשלו ובין חטים ושעורי' דהיינו כרמל דחוששין שמא לא נקלה יפה מכל מקום מאי מקשה על שמואל ומ"ש. דחילוק גדול יש דעומר נקלה באור ולא ס"ל לשמואל להא דמר זוטרא דניחוש שמא לא נקלה יפה ובפרט דהוא מצוה מן התורה שיהא קלוי בודאי מדקדקין שיהא נקלה יפה ואפשר דעדיפא מיני' משני דצבור זריזין הם וק"ל:
מנחת חינוך · סימן ש״ב, ח׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.
