מנחת חינוך · סימן ש״ב, ו׳

ובזה יש ליישב מה ששמעתי מקשין אהא דבקדושין דמעיקרא לא אכלו ומביאים תוס' ירושלמי דניתי עשה דמצה לדחות ל"ת דחדש ותי' שם וקשה הא אסור לקצור ולא יוכלו לקצור מחמת העשה דמצה דלא הי' בעידנא דמיעקר דבשעת הקצירה לא היו מקיימין העשה ובאמת ל"ק דלא היה אסור כלל לקצור משום מצה דמצוה לא מטעם דחי' רק התורה לא אסר' כלל קציר מצוה ופשוט. ומצאתי במקנה הביא תי' דאין מביאין מבקעת יריחו ע"כ הי' מותר לקצור ע"ש וא"צ לזה וע' פסחים י"א ובסוגיא דמנחות שהבאתי מבואר דדוקא במגל אסור לקצור קודם העומר אבל לקטוף ביד שרי והר"מ כאן השמיט זה והרגיש בזה המהרי"ט אלגאזי פ"ג מה' בכורות וער"מ פ"ב מה' מ"ע פוסק דקיטוף פטור מלשו"פ ועיין בחולין ובר"נ ובכ"מ שם והמהרי"ט כתב דסמך הר"מ ע"ז והשמיט כאן וצ"ע. ובזה ג"כ ל"ק קושית העולם שהבאנו לעיל דעל מצה הי' כ"א יכול לקטף בידו ואין איסור כלל וכבר דברנו לעיל במצות לשו"פ מדינים אלו. והנה הר"מ כתב דאסור לקצור קודם קצירת העומר דהיינו בליל ט"ז אחר הקצירה שרי לקצור ובכ"מ תמה וכתב דמש"ס דמנחות מבואר דקודם הבאת העומר אסור לקצור ע"ש ועלח"מ ובה"ז ותי"ט פ"ק דחלה כולם השיגו עליו דקצירה שרי לכ"ע אחר קצירת העומר רק לענין אכילת החדש אסור קודם הבאה ע"ש ובש"ס ותוס' ובגירסתם. ונ"ל פשוט כיון דהא דאסור לקצור לפני העומר הוא מקרא והבאתם את עומר ראשית קצירכם כו' דהיינו דהעומר יהי' ראשית לנקצרים אם כן כיון דפסקו הר"מ והרהמ"ח דנקצר העומר שלא בזמנו כשר אפילו קודם ליל ט"ז כמבואר לקמן נ"ל פשוט דאם קצרו העומר קודם וכגון שהיו יודעים שלא יוכלו לקצור בליל ט"ז מאיזה סיבה תיכף שקצר העומר מותר לקצור כל התבואות דהעיקר הוא דהעומר יהיה ראשית הקציר והרי נקצר ומותר לקצור אח"כ כנ"ל פשוט. עוד כ' הר"מ דתבואה שלא הביאה שליש מותר לקצור ממנה להאכיל לבהמה כו' וכתב הכסף משנה פלוגתא דתנאי שם ופסק כר"י דאימתי הוא לפרש דברי ת"ק כו'. ואיני מבין זה דלר"י מבואר שם במשנה דאם התחיל לקצור קודם הבאת שליש לבהמה מותר לקצור אפילו אחר הבאת שליש ע"ש ואמאי אינו מביא הר"מ דין זה. וע"ש בסוגיא דמפלפל הש"ס ממשניות דפאה ועבלח"מ מה שהקשה על הר"מ מדבריו שבה' מ"ע והסוגיא עמוקה ואני לומד כעת בלא עיון ואי"ה אשנה פ"ז. וערע"ב במשנה שם כתב דתבואה שלא הביאה שליש האחרון מותר לקצור. ועיין בה"ז כ' שא"י מנין לו זה לרע"ב וגם בר"מ לא משמע כדבריו ובאמת כאן בר"מ מבואר דשליש הראשון אבל הרע"ב נמשך אחר פי' המשניות שכתב שם שליש האחרון. וכ"פ נמשך אחר פי' המשניות למי שבקי בדבריו: