מנחת חינוך · סימן ש״ב, ה׳

ובכלל מצוה זו יש עוד לאו הבמ"ע דהיינו דאסור לקצור א' מחמשת המינין בא"י כ"ה לשון הר"מ פ"ז קודם לקצירת העומר כו' ומ"ש בא"י דהוא לשיטתו שכתב לעיל דאין מביאין עומר רק מא"י וקי"ל בגמרא דמנחות דף ע"א ע"א דממקום שאי אתה מביא העומר קצירה שריא. אבל לר"י בר"י דס"ל דמביאין עומר מח"ל גם בח"ל אסור קצירה ושוה לא"י כמו באיסור אכילת חדש. והנה מבואר במשנה שם דקוצרין בית השלחין שבעמקין ע"ש ברש"י דאינם ראויים לעומר מחמת גריעותן וכ"ה לשון הר"מ כאן וע' תוס' מנחות דף ס"ח ד"ה קוצרין כו' דגירסתן היה של בית השלחין ושל בית העמקים כו' וכתבו דלפ"ז אף דמבואר במשנה דפ"ה אין מביאין מבית השלחין ואם הביא כשר מכל מקום צ"ל כיון דלכתחלה לא יביא אף דבדיעבד כשר שריא הקצירה. והקשו אמאי לא חשבינן כאן דקוצרין מבית הזבלין ומבית האילן עיין ברש"י דג"כ לכתחלה אין מביאין ממנו העומר. והנה מבית האילן אינו קשה כ"כ דמבואר במשנה כאן קוצרין מפני הנטיעות ופירש"י לל"ק דהטעם דאינו ראוי לעומר משום דאין מביאין מבית האילן ע' ברש"י אך קושיא זו קשה למה לא חשיב מבית הזבלין ע"כ הביאו גי' אחרת דוקא בית השלחין שבעמקין דאיכ' תרתי לריעותא דהוא בית השלחין וגם בעמקים והפירות אינם טובים כלל בכה"ג פסול לעומר אף בדיעבד ע"כ מותר לקצור אבל באלו שאין מביאין לכתחלה ואם הביא כשר אסור לקצור מן התורה וע"ש שדחו זה וכתבו דבכל אלו דאם הביא כשר אף דמדרבנן אסור לקצור ובית השלחין שבעמקים גם כן בדיעבד כשר מחמת פסידא ע"ש וברש"י ואין להאריך אך דעת הר"מ דבפ"ו מהא"מ כ' אין מביאין מבית השלחין ולא מבית הזבלין כו' ואם הביא כשר נראה דבית השלחין שבעמקים ג"כ בדיעבד כשר דאם היה פסול היה להר"מ לכתוב בפירוש ואין נ"מ לדידי' בין בית השלחין לחוד או אם הוא בעמק ג"כ רק לכתחלה וא"כ אף שכ' כאן קוצרים מבית השלחין שבעמקים ה"ה מבית השלחין לחוד וסובר כסברת התוס' כ"ה דלכתחלה אין מביאין מותר לקצור וגם נראה דלא ס"ל דבאלו מקומות מדרבנן אסור דכל כה"ג ה"ל לפרושי בהדיא. ולכאורה קשה דהר"מ כת' אח"ז דקוצרין מפני הנטיעות שלא יפסידו ובמשנה אינו מבואר אלא קוצרין מפני הנטיעות ולא סיים שלא יפסידו וא"כ ל"ל להר"מ לסיים זה דאפילו בלא הפסיד שרי כיון דהוא שדה האילן דאין מביאין לכתחלה. אך ראיתי דרש"י במשנה פי' ג"כ כן שלא יפסידו שאותה התבואה אינו ראוי לעומר כו' ולמה צריך לזה ואפשר דאורחיה דמלתא נקט ומכל מקום על הר"מ צ"ע למי שבקי בספרו שאינו מוסיף מדילי' על לשון המשנה והש"ס אם לא על איזה כונה מיוחדת לענין דינא. וע' תוס' שם מפלפלין אי פירות שבעמקים לחוד אי כשרים למנחות ולעומר והר"מ מדלא הביא זה בהא"מ רק כתב שם בית השלחין וכן כאן גבי עומר נראה שבעמקים כשר וע"ש ברש"י ותוס' ואין כאן מקומו להאריך. ומבואר גם כן במשנה ובר"מ דקציר מצוה שרי ע"כ מותר לקצור מפני ביטול בית המדרש ולפנות מקום לבית האבל דכתיב קצירכם ולא קציר מצוה. ונראה דאף מצוה דרבנן היא בכלל והתורה התירה קציר מצוה אף מצות דרבנן בכלל עיין ברש"י שפירש ברכת הרחבה כו' וזה הוא רק מדרבנן ואשכחן כ"פ כה"ג דהתורה דיברה אפילו במילי דרבנן עיין בהל' נ"ב וה' סוטה כ"מ אין מספר: