מנחת חינוך · סימן ש״ב, ג׳

והנה ק"ל בש"ס דר"ה דמקשה מהיכן היו מביאין העומר הא קצירכם כו' אמאי לא מקשה הא קודם שנכנסו ישראל לארץ לא הוי לא"י דין א"י דא"י נתקדש ע"י כיבוש יהושע לכל הדינים דנוהג בא"י כמבואר בר"מ ה' תרומות ועיין ביבמות פרק הערל ר"י סובר קדושה ראשונה ושניה יש לה וע' פי' רש"י ותוס' שדחו דברי ר"ח שפי' דקדושה ראשונה היינו קדושת אי"ו אלא ק"ר היינו קדושת יהושע ואפילו לדברי ר"ח לאחר פטירת האבות קודם כיבוש יהושע לא הי' קדוש בקדושת א"י כי ירושה ראשונה ושניה יש להם ע"ש ומכ"ש לפירש"י ותוס' דהתחלת הקדושה היה בימי יהושע נהי דאפילו את"ל מוחזקת היא מיד אבותינו מכל מקום בודאי לא הי' בה קדושת א"י אפילו לד' ר"ח אם כן אמאי לא מקשה היכן הקריבו העומר כיון שהביא שליש בהיות עוד ח"ל ואפ"ל דהקושי' קאי אליבא דכ"ע אפילו לר"י בר"י במנחות דסובר עומר בא מח"ל מכל מקום קצירכם א"ר ולא קציר עכו"ם אך צ"ל דלר"י דס"ל דעומר תלוי באיסור חדש וע"כ מביאין עומר מח"ל דסבר חדש בח"ל הוי דאורייתא אם כן כיון דס"ל כמ"ש דמעכו"ם לא קרבינן עכצ"ל דס"ל אין חדש נוהג בשל עכו"ם אף בח"ל דאם חדש נוהג למה אין מביאין עומר לדידי' אלא ודאי אף דבח"ל נוהג חדש מכל מקום בשל עכו"ם אינו נוהג כסברת הב"ח. וע' פ"י בק"א הרבה לתמוה ע"ז דאי חדש נוהג בח"ל מן התורה לא ינהוג בשל עכו"ם ואתה רואה שר"י בר"י ס"ל האי סברא דאף דחדש בח"ל דאורייתא מכל מקום אינו נוהג בשל עכו"ם וע"ש שכת' בשם הב"ח ראיה זו כיון דהש"ס אמר קצירכם ולא של עכו"ם אם כן אין מביאין עומר אם כן אין חדש נוהג דתלוי זב"ז. ותמה הפ"י והא עכשיו קיימינן בסברא דחדש בח"ל דאורייתא ומכל מקום אין מביאין עומר ע"כ דאינו תלוי זב"ז כסברת הר"מ. ולפמ"ש ע"כ מוכח דאפילו ר"י בר"י דסובר דתלוי זב"ז וסובר רק היכי דחדש נוהג מביאין עומר ומכל מקום ס"ל דבח"ל נוהג ובעכו"ם אינו נוהג ואין מביאין עומר חזינן דיש חילוק בין ח"ל לעכו"ם וצ"ע עוד בזה. והנה לפמ"ש דבנשרש ביד עכו"ם להסוברים דבעכו"ם אינו נוהג איסור חדש אף שלא הביא שליש ביד העכו"ם ואח"ז בא ליד ישראל מכל מקום אין אסור משום חדש דאזלינן בתר השרשה ומכל מקום לענין הבאת העומר מבואר בגמרא דכל דלא הבי' שליש ביד עכו"ם מביאין עומר ממנו אף דאינו נוהג א"ח לשיטת הר"מ דאינו תלוי זב"ז. אם כן נראה דלענין הבאת עומר דינו כמו תו"מ דאם הביאה שליש ביד עכו"ם אף דהמותר גדל אצל ישראל מכל מקום לענין לחומרא אזלינן בתר עיקר ג"כ ע' בסוגיא דמנחות. ואם הביא שליש ביד ישראל ואח"ז מכר לעכו"ם ג"כ אינו מביא ממנו עומר דהתוס' גדל ברשות העכו"ם ולחומרא אזלינן בתר התוס' כמבואר בסוגיא דמנחות. וכן לענין חדש נהי שכתבתי דאם היה תחלה אצל העכו"ם אף התוספת שנתגדל אצל הישראל מותר דאזלינן בתר השרשה מכל מקום איפכא לא אמרי' אם היתה תחלה ביד הישראל ונתגדלה אצלו ואח"ז באה ליד עכו"ם לומר כיון דנשרש באיסור אף התוס' אסור זה לא אמרינן אלא התוס' דינו ככל התוס' שנתגדל בפטור. וזה בתר אבעיא אי בתר עיקר או תוס' אזלי' והחילוק ק"ל. ודע דאף אם השדה של ישראל מכל מקום אם התבואה של עכו"ם אין מביאין ממנו עומר דלא מיקרי קצירכם וכ"ה שם בתוס' בר"ה אף דא"י היא מוחזקת בידינו מכל מקום כיון דיש להם מה שזרעו ה"ל קציר עכו"ם ע"ש ואם השדה של עכו"ם והתבואה של ישראל נראה לפי מה שפסק הר"מ ה' תרומות כמ"ש הכסף משנה דכ"ז שהשדה ביד עכו"ם יש לו קנין להפקיע מתו"מ. אך אם חזר הישראל וקנה לא נקרא כיבוש יחיד ע"ש אם כן אם השדה של עכו"ם אף שהתבואה של ישראל אין מביאין ממנו עומר דהוי כמו מח"ל ואי"ה לקמן בדיני תו"מ יתבאר זה. ועיין בחולין קל"ז בסוגיא שם מוכח כ"מ דהתורה מיעטה של עכו"ם גם שותפות עכו"ם פוטר אם כן ה"נ בישראל ועכו"ם שותפים בשדה אין מביאין ממנו עומר ע"ש. והנה אם פדה מיד הגזבר שדה שהביאה שליש וגדלה שליש ביד ההקדש ע' תוס' פסחים דף ה' ד"ה אבל אתה כו' ובתוס' מנחות ס"ז ד"ה חד כתבו אע"ג דגבי חלה כתיב תרי קראי חד למעוטי הקדש וחד למעוטי עכו"ם מכל מקום כיון דגלי קרא גבי חלה דהקדש וחלה שוים ה"ה בכ"ד וממעטינן עכו"ם והקדש מחד קרא ע"ש באריכות. אם כן כאן נמי כיון דממעטינן עכו"ם ממעטינן נמי הקדש ע"ש באורך ומכל מקום צ"ע. ועיין בט"א בר"ה בסוגיא שם הקשה כיון דממעטינן קציר עכו"ם מקצירכם כמו כן ה"ל למעט קציר הפקר ובאמת מצינו דשומרים ספיחים בשביעית לצורך העומר כמבואר בסוגיא ר"פ ר"י וע"ש שכת' דכ"פ לא ממעטינן הפקר במקום דממעטינן עכו"ם ולברר הענינים צריך אריכות ואין כאן מקומו.