מנחת חינוך · סימן ש״ב, ב׳

מדיני המצוה כו' מן הקרוב לירושלים כו' מביאין ממק"א כו'. כ"ה במנחות פ' ר"י וכ"ה בר"מ שם ה"ה ז"ל אין מביאין מנחה זו אלא מא"י וזה מבואר בר"פ כל קרבנות הצבור דמנחת העומר אינו בא אלא מא"י וע"ש דאמרינן מתניתין דלא כי האי תנא דתנא ר"י בר"י אומר עומר בא מח"ל ומה אני מקיים כי תבאו כו' וקסבר חדש בח"ל דאוריית' כו' וכיון דמדאוריית' הוא כו' ומבואר שם דדינים אלו תלוים זה בזה אי חדש בח"ל דאורייתא מביאין עומר ג"כ מח"ל ומשנתינו דמבואר דאין מביאין אלא מא"י סובר דחדש בח"ל לאו דאורייתא ע"כ אין מביאין עומר ג"כ. ובלחם משנה תמה דהר"מ פסק בפ"י מהמ"א דחדש בח"ל אסור מן התורה ואמאי פסק כאן כמשנתינו דאין מביאין עומר מח"ל ומדברי הר"מ נראה דאף בדיעבד פסול דלא כתב ואם הביא כשר ע' בסוגיא שם ובפ"ח גבי שתי הלחם וע"ש בלחם משנה תי' בדוחק. ובפ"י בק"א לקדושין דחה דבריו וכתב דמזה ראי' גדולה להסוברים חדש בח"ל לאו דאוריית' שמצאו סתמא זו דמבואר דאין מביאין עומר מח"ל וע"כ הטעם דחדש בח"ל לאו דאורייתא ע"ש ובענין חדש בח"ל הדברים עתיקין וצריך קונטרס מיוחד. ומבואר בר"ה דף י"ג וקדושין ל"ז עומר שהקריבו ישראל בכניסתן לארץ מהיכן הקריבו את"ל דעייל ביד נכרי קצירכם אמר רחמנא ולא קציר נכרי ומסקינן מתבואה שלא הביאה שליש ביד נכרי ע"ש. והנה אם נאמר דהקרבת העומר תלוי באיסור חדש כנראה מהש"ס דמנחות אם כן אם אין מביאין עומר ממה שיש אצל עכו"ם אם כן ג"כ אין איסור חדש נוהג בשל עכו"ם דאי איסור חדש נוהג בשל עכו"ם מן התורה לא יביאו ממנו העומר וא"כ מאי מקשה ש"ס מהיכן הקריבו כו' ומעיקר' לא אכיל הא כיון דמעיקר' לא אכיל אם כן צ"ל דנוהג חדש בשל עכו"ם אם כן מן התורה לא יקרבו ממנו העומר כיון דנוהג חדש עכצ"ל דקושית הש"ס אדרבא אמאי מעיקר' לא אכיל מהיכן הקריבו וכו' הא כתיב קצירכם כו' אם כן כיון דאין מביאין העומר מגזירת הכתוב חדש נמי לא ינהוג דתליא זב"ז וא"כ הקושי' בממ"נ אי מעיקר' לא אכיל דנוהג חדש בשל עכו"ם אם כן אמאי כתיב קצירכם ולא של עכו"ם למה לא יביאו ממנו העומר ועכצ"ל דאין מביאין אם כן אמאי מעיקרא לא אכיל הא אין חדש נוהג בשל עכו"ם ועיין ב"ח והט"ז והש"ך שפלפלו בש"ס זו להוכיח אי חדש נוהג בשל עכו"ם או לאו. ומצאתי במקנה לקדושין כת' על ראיות הט"ז והש"ך דחדש נוהג בשל עכו"ם דאי אינו נוהג אמאי לא מקשה הש"ס מ"ט מעיקר' לא אכיל והא הוי של עכו"ם כ' הוא ז"ל דאפילו אם של עכו"ם מותר מכל מקום מה שהוסיף ביד ישראל הוי איסור חדש ע"כ אסור לאכלו ומכל מקום מקשה הש"ס שפיר היאך הקריבו הא העיקר הי' גדל ביד עכו"ם וא"כ אסור להקריב העומר כיון שיש מעורב חלק העכו"ם וה"ר מר"מ פ"א מהל' תרומות. ולא הוצרך לה"ר מפ"א דתרומות דהא גבי חדש עצמה אבעי' הוא בש"ס דמנחות דף ס"ח ע"ב גבי שבולת שגדלה שליש קודם לעומר ועקרה ושתלה אחר העומר והוסיפה מאי בתר עיקר אזלינן ושריא עומר א"ד בתר תוספת אזלינן ואסור' והוא ממש כעין נ"ד דשליש הראשון אין בו איסור חדש ואחר זה נתוסף מה שיש בו א"ח וסליק בתיקו וכ"כ הר"מ פ"י מהמ"א דכה"ג הוי ספק ואסור לאכול ע"ש והאיסור הוא מחמת התוס'. וענינים אלו דעיקר וגידולין צריך חיבור מיוחד עיין בסוגיא דמנחות שם ובתוס' ובר"מ במקומות הנרשמים שם ובנדרים נ"ז. ובעיקר דברי המקנה דנ"מ לדינ' דנהוג עלמא כהב"ח דבעכו"ם אין חדש נוהג. או בח"ל וישראל קנה את השדה ל"מ קודם שהביאה שליש ביד עכו"ם בודאי נוהג חדש אלא אפילו לאחר שהביאה שליש ביד העכו"ם מכל מקום נוהג חדש כיון שנתוסף ביד ישראל. דברים אלו צ"ע דנלע"ד דאין כאן דמיון להענינים המבוארים בש"ס דבשלמא גבי ערלה וכה"כ ותרומות ומעשרו' ושביעית המבוארים בנדרים שם ובסוגי' דמנחות כיון דהתורה גזרה על כה"כ או ערלה וכדומה ואין חילוק בין אם הוא כה"כ קודם או שנעשה באמצע הגידול כה"כ אי התורה חייבה בתו"מ שייך שפיר לחקור בדינים דהעיקר חייב והתוס' פטור או להיפך אי אזלינן בתר העיקר או תוספת, או הגידולין מבטלין העיקר כמבואר בש"ס אבל לגבי חדש דמבואר שם במנחות דכל חדש שנשרש קודם לעומר העומר מתירה ומותר לאוכלה אף שנקצרה לאחר הפסח קודם העומר השניה וילפינן זה מקראי אם כן ראינו דגזירת הכתוב אף דהתוס' הגידול הוא גדל לאחר העומר מכל מקום מותר ול"א דהתוס' גדל לאחר העומר יהי' צריך עומר אחר וע"כ דגזירת הכתוב דהגידולין שגדלו משורש המותר אף דלא הביא' שליש קודם העומר מכל מקום כיון דהשורש מותר הגידולין מותרים אם כן מ"ל אם גדלין אחה"פ דהוא קודם העומר לגידולין מכל מקום שריא כיון דגדל משורש המותר ול"א דהתוס' יהיה אסור מ"ל אם נשרש בהיתר כגון אצל עכו"ם או בח"ל ואחר כך גדלין גבי ישראל או בא"י בודאי אין שום איסור כלל כי בחדש הקפידה תורה דוקא על השרשה ולא על הגידולים כלל כמו כל הגידולין שגדלו אחר העומר ואין חשש כלל וע"כ לא מבעיא בש"ס דשבולת היתר שזרעה לאחה"פ אם התוס' אסור והיינו כיון דהיו שני זריעות ושבולת ששתלה נשרשה מחדש וא"כ גדולי החדש גדלים מכח השרשה החדשה היא אבעיא מכל מקום כיון דגדלים מכח העיקר המותר אבל אם לא היה השרשה חדשה רק גדלין מכח השרשה הראשונה בודאי אין מקום מיחוש כלל כמו שכל התבואות נשרשים לבד קודם לעומר ועיקר גדולים הוא אחר העומר דמותר אם כן מ"ל דגדל מהשרשה דהעומר הוציאה מאיסור חדש או שאין על השרשה איסור חדש מחמת שהי' ביד עכו"ם או בח"ל וע"ש במנחות מחלקינן בין חדא זריעה לשני זריעות גבי עציץ נקוב שניקבה לאחר הבאת שליש וער"מ פ"ה מה' תרומות פסק דאף התוס' פטור דחד זריעה היא ע"ש בכ"מ. ואף דבה' תרומות פסק דלאחר שהביאה שליש חייב בתו"מ וצריך לחלק בין הדינים מכל מקום דוקא בתו"מ דלא מצינו שם גזירת הכתוב ואדרבא אם לא הביאה שליש בפטור ואח"כ הביאה שליש בחיוב בודאי חייב' בכל כי אין שם גזירת הכתוב דאזלינן בתר השרשה אדרבא בתר שליש אזלינן כמבואר בר"ה בסוגיא דילפינן מקראי דתבואה נקרא על שם שליש וקודם לזה לא נקרא תבואה כלל אבל גבי חדש דאפילו קודם הבאת שליש מותר בהשרשה בעלמא אם כן כל הגדולין גדלים באיסור ומכל מקום מותר דגדל מזמן השרשה בהיתר אם כן לדין זה דגדלו הגדולים מהשורש שנשרש אצל עכו"ם או בח"ל בודאי הגדולים מותרין ואין עליהם דין תוס' איסור ע' בסוגיא שם. ואם כי איני לומד כעת בעיון מכל מקום נראים הדברים נכונים ואמיתים. והנה נראה דהפ"י תמך יסודתו מדחזינן דמשנתינו ס"ל דאין מביאין עומר מח"ל ובש"ס מבוא' דר"י בר"י סובר דמביאין עומר מח"ל מחמת דא"ח נוהג והמנחה צ"ל חדשה מה דאסורה משום חדש וע"כ המשנה ס"ל דאין מביאין מח"ל ע"כ כיון דאין איסור חדש נוהג. ובאמת מש"ס דר"ה דמבוא' דמעיקרא לא אכיל ולפמ"ש מוכח כט"ז וש"ך דנוהג בשל עכו"ם ואף למסקנת הש"ס דהביאו עומר כיון דלא הביאה שליש מוכח שפיר כסברת הפ"י דע"כ הביאו עומר כיון דהי' נוהג חדש דנוהג אף בשל עכו"ם. והנה לדברי הר"מ דאינו תולה א"ח בהבאת העומ' דאף דס"ל דנוהג חדש בח"ל מכל מקום אין מביאין עומר מגזירת הכתוב צ"ע למה השמיט הר"מ דין זה המבוא' בר"ה דאם התבואה הביאה שליש ביד עכו"ם מביאין ממנו עומר שהוא גמ' ערוכה. וראיתי במקנה הביא בשם הב"ח ראיה דהרי"ף והר"מ לא הביאו דנוהג חדש בשל עכו"ם נר' מדבריהם דאינו נוהג וראי' מש"ס דר"ה דאין מקריבין עומר משל עכו"ם ע"כ אין איסור חדש נוהג דתליא זב"ז כמבואר מש"ס דמנחות והבאנו לעיל. ולפמ"ש אינו ראיה דאם נאמר דאין א"ח נוהג בשל עכו"ם אינו נוהג תיכף בהשריש ביד עכו"ם אף דלא הביא' שליש כמו השריש קודם לעומר אם כן אמאי מבואר שם דאם לא הביאה שליש ביד עכו"ם מקריבין עומר נהי דהוי קצירכם מכל מקום אין א"ח נוהג ע"כ דלא תליא זב"ז אף דאין א"ח נוהג מכל מקום מביאין עומר. ועכ"פ צ"ע על הר"מ שהשמיט דין זה דאין מביאין עומר משל עכו"ם אם הביאה שליש ביד העכו"ם אך קודם הבאת שליש מביאין עומר וצ"ע. ובמ"ש לעיל דחדש הוא חידוש אף שגדל בתר העומר מכל מקום מותר והוא פשוט ומבואר ג"כ בתוס' קדושין דף ל"ח ד"ה וה"ה בסה"ד שכתבו דחדש נקרא יש היתר לאיסורו דאין התבואה נאסרת משום חדש אף על פי שגדל אחר העומר הואיל והשריש קודם לעומר. ונלע"ד פשוט כמו לענין תבואה ביד עכו"ם להבאת עומר תליא בשליש ה"ה לענין ח"ל לפי פסק הר"מ דאין מביאין מח"ל אם נתגדל שליש בח"ל ואח"כ נעשה א"י כגון שכבש מלך ישראל כמבואר בפ"ח מה' תרומות ג"כ אין מביאין כיון דנתגדל שליש בח"ל רק קודם הבאת שליש הוי שפיר מא"י כמו גבי עכו"ם: