מנחת חינוך · סימן ש״א, ט׳

ובהיותי בזה אזכור מה דקשי' לי בסוגי' דעירובין מ"א דאבעיא להו ההוא דיתיב בתענית' במעלי שבת' מהו לאשלומי כו' ומייתי עלה בריית' דתניא אר"א בר"צ אני מבני סנאב ב"ב פעם א' חל ט"ב להיות בשבת ודחינהו לאחר השבת והתענינו בו ולא השלמנוהו מפני שיו"ט שלנו הי' טעמ' דיו"ט הא עיו"ט משלימין ופרש"י טעמא דיו"ט הא בשאר ט"ב היו משלימין אף על פי שכל ט"ב הוי ערב יום טוב שלהם ומוכח דמותר להתענות ולהשלים בע"ש ועיו"ט יעו"ש. ותמיה לי טובא דהדבר ידוע הא דיום קרבן נחשב יום טוב ואסור בהספד ותענית הוא רק בשעה שמותר להקריב זה הקרבן כמבואר זה באריכות במשנה למלך בפ"ו מה' כלי המקדש ושם הביא דברי הירושלמי לענין ערב פסח דאין אסור רק מחצות מפני שא"א להקריב קודם חצות ועיין בזה ג"כ באחרונים באו"ח סי' תס"ח אם כן נמי בההוא יום טוב דבני סנאב שהי' מפני קרבן עצים והביאו קרבן בו ביום כמבואר בר"מ ומ"ל שם וא"א להקריב קרבן בלילה אם כן פשיטא דבלילה שלפניו מותר בתענית ויקשה מאי פשיט מיניה בעירובין שהמתענה בעיו"ט א"צ להשלים הא עיקר הספק מפני שנכנס לשבת וי"ט בלילה כשהוא מעונה וי"ט של קרבן מותר לכתחלה בלילה בתענית וצריך עיון גדול. וע"ש בס' ט"א שכ' כמ"ש לעיל דחנוכה צריך לעשות ט' ימים בזמן שהי' בספק כהר"נ בפסחים ורשמתי לעיל ד' המ"ל ה' מגלה. ובזה ניח' ג"כ מה שמבואר פ' מקום שנהגו דיוה"כ ספיקו אסור ובט"ב ספיקו מותר ורש"י פי' במקום דלא ידעינן בקביעא דירח' ותוס' שם דחו דבריו ע"ש אלא כתבו כגון שהולך במדבר וא"י באיזה יום דיוה"כ ה"ל ספיקא דאוריית' וט"ב ספיקא דרבנן ולכאורה היאך מסתם סתים דט"ב ספיקו מותר מחמת דהוי דרבנן הא ט"ב הוי דברי קבלה בשעת השמד ח"ו וד"ק כד"ת דמיין עיין בט"א במגלה דעתו דלכ"ד הוא כדברי תורה. ולפמ"ש ניח' דמד"ק יוצא אף אם הוא יום אחר כיון דהוא באותו חודש אך דהתו"ס דהוי סד"ר ולקול' אע"ג דיום א' בודאי חייב והוי חתיכה א' מב"ח ואקבע איסורא ה"ל לילך לחומר' כמ"ש לעיל אך דברים אלו צריכין ביאור רחב. ועש"ך סי' ק"י ובמ"ל שם ועיין בסוכה גבי לולב דלא דחי שבת דלא ידעינן בקביעא דירח' כו' ואף דאנן בקיאין מכל מקום עושין כמנהג אבותינו והו"ל כמו שאין אנו בקיאין. ולכאורה קשה כיון דגבי תשרי הוא רוב כמ"ש ורוב הוי כודאי מן התורה אם כן כמו שבודאי לא יעקרו המ"ע ה"ה גבי רוב למה עקרו ע"ש בסוגיא וגבי שופר וצע"ק: