מנחת חינוך · סימן ש״א, ח׳

ובזה נתיישב ג"כ מה שהקשו האחרונים אהא דמקשה הש"ס ותפ"ל דה"ל יום שנהרג גדליה ב"א לפי המבואר בב"י סי' תתמ"ט דבר"ה נהרג גדליה ונדחה לאחר י"ט אם כן למה ג' תשרי ששון ושמחה וגם קשה למה קבלו תחלת התענית בג' בו דאז היו מקדשין עפ"י הראי' והי' ר"ה יום א' ואפילו אם באו עדים מן המנחה ולמעלה מכל מקום יום שני הי' א' בתשרי וה"ל לקבעו תמיד יום ב' בתשרי ועוד כיון שהוא מד"ק שהוא כד"ת א"י למה לא ידחה התענית שוי"ט עבב"י מביא שם דעשר' בטבת הי' דוחה שבת ע"ש בסי' תקנ"ט כיון דהתענית מד"ק וגם עונג שבת מד"ק כמבואר בר"מ פ"ל מהלכות שבת. ולפמ"ש ניחא דבאמת ד"ק לא הי' על יום מיוחד ע"כ אמרו שאינו דוחה שוי"ט וגם בתחלה קבעו צ"ג בג' כי היו יודעים דהרחוקים עושים שני ימים ר"ה אף דהוא חסר וא"כ אצלם הוא י"ט עד ג' ימים לחודש קבעו אף להבקיאין בבית הועד ג"כ בג' בתשרי כיון דהברירה היתה בידם וקבעו ביום ג' שיתענו כל ישראל ביחד ואח"ז בב"ש היה יום זה ששון ושמחה כי היו יוצאים ביום זה וקבעו ליום שהיו מתענין בו. ולענ"ד זה כוונת הרמב"ן והטור סי' תקמ"ט שכתבו אע"ג דבט' בתמוז הובקעה העיר מכל מקום מתענין בי"ז בו לפי דחורבן ב"ש חמיר לן ומכל מקום צום הד' הוא כו' וסיום דבריו מכל מקום צום הד' ע' בב"י שם שדחק עצמו מאד ולפמ"ש זה כוונת דבריהם דעתה מתענים בי"ז דחורבן ב"ש חמיר לן והיאך אפשר לעקור ד"ק וע"ז כתבו ומכל מקום צום הד' הוא היינו דהקבלה לא קבעה יום רק חודש ומתענים בחודש זה אם כן יוצאין דברי הקבלה כנלע"ד בעזהשי"ת אמת ברור. והנה במ"ש לעיל דבזמן ששון ושמחה היו השלוחין יוצאין להודיע אח"ז ראיתי בט"א כ' שהשלוחים לא היו הולכין וראי' ממשנה דעל ט"ב היו יוצאין וע"כ מיירי בזמן החורבן דאי בזמן המקדש והיו יוצאין על יום השמחה אם כן למה לא נפקי נמי אתמוז וטבת ע"ש. ואפשר דהוא כך דלמה יצאו כיון דיוצאין באיזה יום בחודש לא מטריחין שלוחים ומכל מקום לאחר החורבן היו יוצאים על ט"ב מפני התענית כי הוא יום קבוע מדרבנן כמו שיוצאין על חנוכה אף שהוא מדרבנן כיון שהוכפלו אבל לעתיד ב"ב שיתהפך לששון ולשמחה אין נ"מ כ"כ באיזה יום כנלע"ד וע"ש שכ' כי מחמת הספק היו עושין ב' ימים שמחה ולא נלע"ד כן כמ"ש למעלה וטוב לב כו' אמן ב"ב כי"ר: