מנחת חינוך · סימן ש״א, ה׳

והנה ידוע מה שפלפלו האחרונים בד' הר"מ הלכו' גירושין מה דעתו אם ע"א נאמן מן התורה לעדות אשה דנראה שם מדבריו דמה"ת נאמן ובר"מ ה' עדות נראה דאינו נאמן אלא מדבריהם וכ"נ דעת הריב"ש ועיין בנו"ב מ"ק סי' ל"ג. והנה כאן נראה להדיא דמחמת על"ג נאמן מן התורה דאי אינו נאמן מן התורה למה האמינו חכמינו זכרונם לברכה בשלמא התם משום חומר כו' משום תק"ע אבל כאן אמאי נאמן נראה דס"ל דמדאורייתא נאמן במדעל"ג כלשונו שם שלא הקפידה התורה כו' ובזה מיושב לי היטב לשון הר"מ שכת' כאן וע"א כשר נאמן עליו ל"ל עד כשר אפילו אשה או עבד יהיו כשרים לעדות כמו בעדות אשה מחמת מדעל"ג דכשרים כל הפסולים כמבואר שם. ולפמ"ש ניחא דדעת הר"מ דמחמת מדעל"ג נאמן מדאורייתא וזה דוקא עד כשר כמבואר שם בנוב"י דמביא ראיה דעד א' נאמן מדאורייתא משבועות דאמרינן הכל מודים בעד מיתה כו' דלא אמר כו' אם כן כיון דעד מיתה חייב ק"ש אמאי מבואר במשנה דנשים א"ח בשבועת העדות הא ג"כ נאמנים בעדות אשה אע"כ הטעם דע"א כשר דנאמן מן התורה חייב בק"ש אבל אשה וכל הפסולין הם אין נאמנים אלא מדרבנן אינם חייבין ע"ש אם כן ה"נ דוקא עד כשר אבל אשה או שאר פסולים אין נאמנים מן התורה מחמת מדעל"ג רק מדרבנן וכאן ל"ש דרבנן דלמה יהמני' ע"כ צריך דוקא עד כשר ואם אבא לפלפל בענינים אלו צריך חיבור מיוחד כי הענינים עמוקים. ולכאורה אף שהוא ראיה אלימתא דהר"מ סובר דנאמן מן התורה במדעל"ג בעדות אשה ומכל מקום יש לחלק כי כאן הוא מדעל"ג יותר מעדות אשה דשם יוכל להיות דבעלה לא יבא אבל כאן הוא בודאי מדעל"ג לכל העולם וע"ש בנוב"י שכתב דתרי מדעל"ג יש אם כן ה"נ. ומבואר בביצה סוגיא דנולדה בזה מותרת כו' דרב אסי הי' מבדיל מיום טוב לחבירו ואמרינן דספוקי הוי מספקא ליה. ובצל"ח הקשה לפי המסקנא דודאי הוי רק מנהג דשלחו מתם כו' אם כן אמאי לא מבדילינן ופוק חזי מאי עמא דבר ולמה נדחה דברי אמורא אם אין עליו חולק. וע"ש דזה תלוי בפלוגתא דשמיני ס' שביעי אי ברוכי מברכינן ושם אסיקנא דלא מברכינן כיון דהם בפ"א הוי זלזול אם כן כאן נמי כיון דהוי בפ"א על הכוס הוי זלזול ע"ש שהביא ג"כ בשם הריטב"א דלית הלכתא כר"א. ואף דנלע"ד דאף ר"א דהי' מבדיל לא הי' מסיים בין קודש לחול רק בין קודש לקודש ע' בחולין ספ"ק דיו"ט במ"ש דר' דוסא בין קודש חמור לקודש הקל לית הלכתא כוותיה דאיכא זלזול ביום טוב לקרוא קודש הקל אף דקיל משבת אם כן כאן נמי בודאי ר"א לא היה מזלזל ביה כולי האי לקרותו חול או אפילו קודש הקל כיון דהמבדיל בין קודש לקודש נמי אקרי הבדלה בודאי כך הי' מבדיל מכל מקום איכא זלזול כי מכח הבדלה ניכר דהראשון קודש וממילא השני הוא חול ומהקידוש נראה שהוא קודש אם כן סתרי אהדדי כמו ברכת לישב בסוכה אף שאינו מזלזל ביום טוב בפירוש מכל מקום הוי סתרי אהדדי דממילא שמיע מברכה שהוא חול ה"נ ממילא שמיע מהבדלה שהוא חול ומהקידוש נראה שהוא יום טוב והוי תרתי דסתרי אהדדי ע"כ לא עבדינן כר"א וז"פ: