מנחת חינוך · סימן ש״א, ד׳

ודע דבזמן הראי' מקומות הרחוקים שהיו עושין שני ימים וא' עשה מלאכה באיזה יום בהתראה א"א ללקות תיכף כי הוא ס' י"ט אך לאחר שנודע איזה יום הוא יום טוב זה תלוי לשיטת התוס' יבמות דף פ' דאמרינן אגלאי מלתא למפרע ולא הוי התראת ספק אם כן לוקין אם עשה מלאכה באותו יום שנתברר אח"כ שהי' יום טוב ולהתוס' בנדה דל"א אגלאי מלתא למפרע הוי ה"ס ואין לוקין: אך בתשרי דעל הרוב יום ראשון הוא קודש אם כן אם עשה מלאכה ביום א' בהתראה לוקין תיכף כי מן התורה אזלי' בתר רובא אף דאפשר לברר מכל מקום הא דאפשר לברר דלא אזלינן בתר רובא הוא רק דרבנן כידוע בש"ס ופוסקים. ואם עבר ועשה מלאכה בשני בודאי אין לוקין כי הוא רק דרבנן אף אם נתברר אח"כ שהב"ד עיברו את החודש ויום שני הוא קדוש מכל מקום נראה דאין לוקין דדוקא גבי אכל חלב דעכ"פ אסור לעשות זה מפני הספק אם כן אם עשה ואח"כ נתברר למפרע לוקין אבל כ"ה דיש רוב ומותר בדבר הזה אף דאגלאי מלתא למפרע דהי' מן המיעוט מכל מקום ל"ש ללקות כמו אם א' אכל בשר ועדים מתרים בו אפשר הוא טרפה ואח"כ נמצא הבהמה טרפה בודאי אין לוקין כי הי' התראה בשקר ובשטות כי מותר לאכול אם כן ה"נ. אך אפ"ל כיון דעכ"פ מדרבנן אסור אם כן שוב לא הוי אנוס ולוקין ג"כ אם איגלאי אח"כ כי ההיא דסמוך לווסתה במס' שבועות דחייב חטאת אף דווסתות דרבנן מכל מקום לא הוי אונס מכל מקום אפשר לחלק לענין חטאת דוקא אבל לענין מלקות במזיד אפשר דל"א אגלאי מלתא למפרע וצ"ע. ועפמ"ג בפתיחה ליו"ד סי' ל"ה כתב שם דאם אכל בשר מבהמה שלא נבדקה הריאה דצריך כפרה אם נמצא אח"כ טרפה משא"כ בשאר טריפות כיון דחז"ל אצריכי בדיקה להריאה ע"ש. ואפ"ל דלענין מלקות ג"כ וצ"ע. ודע דבזמן שהיו מקדשין עפ"י הראי' והיו שולחין שלוחין לגולה להודיעם עיין ר"מ פ"ג מהקה"ח שכתב אין השלוחין צריכין להיות שנים אלא אפילו א' נאמן שדבר זה עשוי לגלות וע"א כשר נאמן עליו עכ"ל והוא מבואר בפ"ב דר"ה כי אתי עולא אמר קידשו לאורתא כו' אפילו אינש דעלמא נאמן דמלתא דעל"ג לא משקרי תנ"ה בא א' בסוף העולם כו' נאמן ובט"א שם הקשה דנראה דאפילו בא א' במקרה כגון בגמלי פרחי נאמן ומאי נ"מ כיון דמ"מ צריכין לעשות שני ימים דאף במקום דמטו שלוחים דניסן צריכין לעשות שני ימים ומכ"ש במקום דלא מטו כלל רק במקרה וע"ש שתי' דנ"מ לענין מת ביום טוב שני דדוקא במקום דידעינן קיל י"ט שני לענין מת אבל במקום דהוי ספק דינו כי"ט ראשון והוא נאמן לענין זה ע"ש. ולפמ"ש נמי נ"מ לענין מלקות אם באותו יום שאמר שהוא קודש וא' עשה מלאכה ל"מ אי אמרינן דהוי ה"ס דל"א אמלמ"פ אם כן נ"מ דעל ידי עדותו לוקין אם עשה מלאכה אלא אפילו אמרינן בלאו הכי אגמ"ל מכל מקום נ"מ דלוקין תיכף כיון דע"א נאמן על הדבר אם כן האיסור נחזק בע"א ולוקין אחר כך על ידי עדים והתראה כמבואר בר"מ פט"ז מה' סנהדרין אין צריך שני עדים אלא לענין מלקות אבל האיסור עצמו בע"א יוחזק כיצד כו' ע"ש. וע"ש שכתב בס' ט"א דדין זה דע"א נאמן הוא דוקא בשאר ירחי דפעמים מלא ופעמים חסר נאמן דע"א נאמן באיסורין במקום דלא אתחזק וע"ש שהקשה למה צריך הגמ' בר"ה לטעמא דנאמן א' משום מלתא דעל"ג תפ"ל דע"א נאמן בלא אתחזק דע"א נאמן באיסורין. והנה אפ"ל דנ"מ כגון בא א' והכחישו דאם נאמר דרק מטעם דע"א נאמן באיסורין מהני הכחשת השני לשיטת הריטב"א הובא בנ"י ליבמות ובש"ך סי' קכ"ז אבל אם נאמר מטעם מלתא דעל"ג דהיו נאמנים תמיד אפשר דאין הכחשת השני מהני בבאו זאח"ז וגם נ"מ כשבאו בב"א והדינים ארוכים ואין כאן מקומו. וע"ש עוד שכתב דע"א א"נ לומר שנתעבר אלול כיון דרוב שנים אין אלול מעובר אם כן אין ע"א נאמן נגד הרוב כיון דבמקום חזקה א"נ כ"ש במקום רוב דעדיף מחזקה ודוקא במקום עדות אשה נאמן מתוך חומר כו' וכתב דזה דלא כהר"מ הקה"ח שנראה מדבריו דתמיד מהימן ע"א. אך הר"מ לטעמי' שסובר בעדות אשה דנאמן מחמת דעל"ג אם כן נאמן ג"כ נגד הרוב וע' ג"כ בסוגיא דאי איקלע בחד סר בתשרי דאמר בסים תבשילא דבבלאי ביום צומא רבא דמערבא ע"ש. והנה בענין זה אי ע"א נאמן נגד הרוב כבר האריכו האחרונים בזה ודעת הפ"י בקדושין דנאמן ע"א נגד הרוב וע"ש בפ"י בק"א. ולכאורה צ"ע לדעת הפ"י ל"ל טעמא דעל"ג. ולפמ"ש לעיל נ"מ לענין הכחשה ניחא. וער"מ פי"ב מה' גירושין אף שפוסק דע"א נאמן מחמת מלדעל"ג מכל מקום כ' שם הרב המגיד היכי דאיכא נ"מ לא סמך הר"מ על הטעם מלדעל"ג בלחוד ולהאריך בזה אין כאן מקומו על כל פנים נראה מכאן דהטעם דמילתא דעבידא לגלויי עיקר על כן נאמן כאן לשיטת הר"מ ועיין באחרונים בק"ע מה שפלפלו בענינים אלו: