מנחת חינוך · סימן ש״א, ג׳

וע' בסוכה דמ"ו ע"ב מבואר שם דפליגי רב ור' יוחנן בשמיני ספק שביעי כו' א"ד ברוכי כ"ע ל"פ דלא מברכינן כ"פ למיתב בסוכה רב סובר יתבינן בסוכה ור"י סובר דמיתב נמי לא יתבינן ואמר ר"י נקיט דר"י בידך דמרא דשמעתי' ר' יהודה ברי' דר"ש בר שילת ובשמיני ס' שביעי לבר מסוכה יתיב והלכתא מיתב כו'. והנה לדעת הרהמ"ח ניחא דגם בימי רב ור"י בטל הראי' והי' יום טוב רק מנהג אם כן פלוגתי' אם מחמת המנהג יהי' זלזול בי"ט דאורייתא לל"ק סובר רב דאפילו מברכינן כמו בכל י"ט שני ומכל מקום אינו זלזול לי"ט מן התורה ור"י סובר מחמת הזלזול די"ט דאורייתא לא מברכינן אך הישיבה ליכא זלזול כי כ"פ אדם אוכל בסוכה כשסוכתו עריבה עליו וללישנא בתרא פליגי גם בזה דר"י סובר לא אלים המנהג לזלזולי בי"ט דאורייתא ור"ש בר"ש בר מסוכה הוי יתיב מה"ט והמסקנא דמיתב יתבינן דלא הוי זלזול רק ברוכי לא מברכינן. אבל לשיטת הר"מ שבימיהם היו מקדשין עפ"י הראיה אם כן הוי סד"א לדעתו אם כן בשלמא לל"ק ניחא דמיתב יתיבנא אם כן יצאו ידי דאורייתא רק הברכה וע"ז פליגי מחמת הזלזול. ובל"ז שיטת הר"ם גבי טומטום ואנדרוגינוס עיין ר"מ ה' מילה והלכות סוכה וה' חנוכה שהאריכו הראשונים והאחרונים משבת פ"ב דעל ספק דאורייתא אין מברכין והד' עתיקין אין כאן מקומו. אף דעל יום טוב שני כ"ע מודים דמברכין מכל מקום כאן מחמת זלזול דאורייתא פליגי ור"י סובר דאין מברכין ע' ברי"ף שם ובר"ן אבל לל"ב דר"י סובר דלא יתבינן ג"כ ור"ש בר"ש בר מסוכה הוי יתיב קשה מאוד כיון דהוי ס' דאורייתא וכי יכולים לעקור דבר מן התורה משום זלזול י"ט אף אם נאמר דהוי סייג לתורה מכל מקום אין כח ביד חכמינו זכרונם לברכה לעקור דבר מן התורה בקו"ע משום סייג וכאן הוי קו"ע לאכול חוץ לסוכה ועיין ביבמות פ' האשה רבה ובר"ן מבואר להדיא כיון דיו"ט שני הוי רק דרבנן אם כן ישיבת הסוכה רק דרבנן בשמיני ע"ש אבל אם נאמר כדעת הר"מ אם כן האיך אכל ר"ש בר"ש חוץ לסוכה בשמיני וגם האיך סובר ר"י לל"ב דלא יתבינן בסוכה. ומצאתי בריטב"א סוכה שם תמה ע"ז האיך סובר ר"י לל"ב דלא יתבינן בשמיני כיון דספק ז' הוא והו"ל סד"א ולחומרא וכתב וי"ל דכי לא ידעי בקביעא דירחא ה"נ דלכ"ע מיתב יתבינן כ"פ בזה"ז דבקיאין בקביעא דירחא והוא רק מנהג דסובר ר"י דמבטלין המנהג מפני זלזול י"ט דאורייתא ע"ש בכ"מ וזה ניחא לשיטתם אבל לשיטת הר"מ דרב ור"י היו בזמן הראי' אם כן במאי פליגי. ודוחק לומר דפליגי על העתיד ומנין ידעו זה שתבטל הראי' ואפילו אם ידעו זה כי ראו הגזירות מישראל כמו שהילל ב"ב של רבינו הקדוש שתיקן החשבון מכל מקום מנין היו יודעין שיהי' מנהג בגלות לעשות כאבותם דנראה דלא רצו בה"ג לעשות אלא יום א' אלא דשלחו מתם הזהרו כו' ועוד דאין לשון הגמ' במשמע ועוד ר"ש בר"ש דהי' קודם רב יוסף והיו אז מקדשין עפ"י הראי' כי הוי קדים טובא לאביי ורבא כי הם קבלו מר"י אם כן למה יתיב בשמיני חוץ לסוכה. ולומר ג"כ דפליגי במקום שהיו שלוחים מגיעים עד שמ"ע כי הי' הרבה פנאי אך בימים הראשונים לא היו השלוחים מגיעים והשלוחים היו הולכין עד ימים אחרונים כמבואר בט"א בר"ה והיו יודעים בימים האחרונים מכל מקום עשו שני ימים גזרה אטו ימים הראשונים כדמכריז ר"י במקום דמגיעין שלוחי תשרי מכל מקום גזירה אטו ניסן כו' מכל מקום לשון הש"ס לא משמע וכל כה"ג הו"ל לפרושי וצריך עיון גדול על הר"ם בזה. וכבר כתבתי דאף לשיטת הר"מ בכה"ג ה"ל סד"א לחומרא מן התורה דהוי איקבע איסורא כי הוא יום א' בין שני ימים ויום א' בודאי חייב וצ"ע. ועיין בתשובת רבינו הגדול הר"מ לחכמי לוניל הובאו דבריו בכ"מ פ"ג מה' מילה ובלחם משנה ה' חנוכה נראה שם מדבריו דפלוגתי' אם ברוכי מברכינן בספק גמור קודם שנתבטל הראי' וא"כ חזרה הקושיא אם כן האיך ס"ד דלא מותבינן דהא הוי ספיקא דאורייתא וכדברי הריטב"א וצ"ע. ועיין בשבת כ"ג דאמר אביי ודאי דדבריהם בעי ברוכי ספק דדבריהם לא בעי ברוכי ומקשה והא י"ט שני דספק דדבריהם ובעי ברכה ומתרץ כי היכי דלא לזלזלי בי'. וער"מ ה' חנוכה כ' ג"כ הטעם הזה וע"ש בהשגות ובתשובת חכמי לוניל ובמ"מ ולחם משנה שהאריך ונאחז בסבך לשון הר"ם שם ועיין בה' מילה ולדבריהם הפשט בגמ' דעל ס' מצוה דאורייתא מכל מקום אין מברכין כיון דהברכה היא ספק ע' בדבריהם באריכות אם כן לדברי הר"ם לפי מה שפי' הגאון מהור"ז דכל ימי אביי ורבא היו מקדשין ע"פ הראי' אם כן מאי מקשה הש"ס דוקא על י"ט שני הא שני הי"ט הם שוים אע"כ צ"ל אף לדעת הר"מ כי בימיהם בטל הראיה והם מפלפלים שם על הזמן שבטל הראי'. ולכאו' אפ"ל אף דהי' בזמן הראי' מכל מקום כיון לדברי הש"ס שלנו דאדר פעמים מלא ופעמים חסר אך תשרי מבואר שם בש"ס דרוב חסר דמימות עזרא ואילך לא מצינו אלול מעובר ובט"א מפלפל בזה דדינו כרוב גמור אם כן אפשר אביי מקשה על י"ט שני שבתשרי דהרוב י"ט ראשון קודש והוי ודאי קודש דמה"ת אזלי' בתר רובא ויום טוב שני הוא רק דרבנן אף בזמן הראי' ע"כ מקשה למה בעי ברוכי דוקא על י"ט שני כי י"ט ראשון הוא קדוש מן התורה בתשרי והא דלא מקשה על ניסן משני י"ט דהם בספק בשוה אפשר דרצה להשמיענו רבותא דאפילו יום טוב שני של תשרי דהוא רק מחמת המיעוט מכל מקום מברכינן כי היכי דלא לזלזולי בי' וזה דוחק. ודע דאם נאמר דבזמן הראי' פליגי ואביי סובר דאזלינן בתר הרוב מכל מקום כ"ה דלא לזלזלי בי' מברכינן אם כן רבא דמתרץ דמאי שאני דרוב ע"ה מעשרין ועיין במג"א סי' תרמ"ח נראה מדבריו דע"כ מברכין על י"ט שני משום תק"ח ובאמת לא משמע כן בש"ס אלא משום דלא לזלזלי בי' ועיין במ"מ ה' חנוכה ע"כ צריך ג"כ לסבור בי"ט הטעם דאביי כ"ה דלא לזלזלי בי' כי גם בי"ט שני הוי רובא דלא הוי אלול מעובר ומכל מקום מברכין עכצ"ל דס"ל הטעם הזה וע"ש בר"ם ה' חנוכה ובלחם משנה באריכות.