והנה כתבתי כ"פ דצריך לבזבז כל ממונו שלא לעבור על איזה לאו אך כאן לכאורה אפ"ל דהוי שבועת אונסים ונודרין ונשבעין למוכסין ע' נדרים ויו"ד סי' רל"ב. אך באמת בכאן ל"ש ביטול בלב אם נשבע על זהב שהוא אבן וכדומה ואפילו במקום ששייך ביטול בלב מכל מקום כיון בשעה שיצאה שבועה מפיו הוא בשקר ל"מ ועש"ך יו"ד סי' רל"ב סי"ד סקל"א סובר דאף בכה"ג נשבעים לאונסים ועיין בדגמ"ר שם אבל היכא דל"ש ביטול בלב ודאי יבזבז כל ממונו ובדין זה דשבועת שוא באונס ממון יבואר אי"ה פרשת קדושים בלאו דשבועת שקר ושאר הרבה דיני שבועות. ואם נשבע לבטל מצוה דרבנן כגון שלא להדליק נר חנוכה או שלא לקרות המגלה ע' יו"ד סי' רל"ט ס"ו דפסק המחבר דהשבועה חל ואם נשבע לעבור על מצוה דרבנן בקום ועשה פ' שם המחבר דלא חל השבוע' וא"כ לפ"ז לוקין משום שבועת שוא ועש"ך פלפל בזה הדין ועמש"ל פרשת קדושים ומטות דיני נדרים ושאלה ושבועות והתרה:
מנחת חינוך · סימן ל׳, ד׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.