מנחת חינוך · סימן ל׳, ג׳

והנה לאו זה נוהג בכל אישי ישראל וכל שהוא בכלל ישראל חוץ מחרש שוטה וקטן דלאו בני מצות נינהו מכל מקום אסור להאכילם בידים כגון להטעותם דהו"ל כמו דמאכיל בידים עמ"ל המ"א כמו כל המצות. אך דוקא בג' חלקי דשבוע' אבל בחלק נשבע לבטל את המצוה ל"ש בקטן אם נשבע שלא להניח תפילין וכדומה לא הוי שבועת שוא דאינו מחויב במצות וז"פ. ובמופלא סמוך לאיש ע' בנדה ור"מ פי"א מה' נדרים מכל מקום לענין ש"ש אינו מחויב דמופלא סל"א הוא רק דשבועתו שבועה לענין אם הקדיש ואכלו אחר אבל הוא בעצמו דינו ככל המצות דאינו מוזהר ע"ש. ובנשבע לבטל את המצוה כגון שלא יניח תפלין דשבועתו אינו שבועת שוא רק שבועת ביטוי יש חילוק אם הוא קטן ולא הגיע להפלאה מותר להניח לו תפילין אפילו בידים ול"ה כמאכיל נבלות לקטן דבשלמא נבלה היא אסור מאליו ואסור להאכילו אבל כאן דנאסר מחמת דיבורו ודיבורו לאו כלום הוא אם כן ל"ה מאכילו נבלה ואפילו בנשבע שלא יאכל וכדומה מותר להאכילו דלא נאסר כלל כמו קידושי קטן וכדומה דאין מעשיו כלום וגם לגדול שרי ול"ש לומר דמאכילו דבר האסור דלא נאסר כלל אבל אם הוא מופלא סל"א דשבועתו שבועה דגדול אסור להחל שבועתו רק הוא אינו בר עונשין אם כן בידים אסור להאכילו אבל קודם לזה אין דיבורו כלום כמו אם מקדיש איזה דבר אין הקדשו כלום ומותר לגדול אם כן למה יהיה אסור להאכילו כיון דמותר אף לגדול ה"ה לענין שבועה אבל במופלא דאסור לגדול ה"נ אסור להאכילו ע' בנדה וזה פשוט. אם כן במופלא סל"א דנשבע לבטל את המצוה חל השבועה כיון דלאו בר מצות הוא לא הוי ש"ש רק שבועת ביטוי כמו שלא יאכל ושבועתו שבועה לענין דאחרי' מוזהרים עליו ה"נ אסור להם לאחרים להניח תפילין בידים ושבועת שוא ל"ה דאינו מצווה על תפילין דפטור מכל המצות וז"פ אבל שבועת שוא כגון נשבע לשנות זה הוי ככל עבירות דהתורה אסרה אם כן גם לקטן אסור לגרום אבל שבועה דל"ה שוא אך דהתורה גזרה דע"י דיבורו נאסר אם כן בקטן דאינו מופלא ל"ה דיבורו כלל דיבור ואינו נאסר בדבר הזה ומותר להאכילו בידים בדבר שנאסר רק במופלא וז"פ. עיין ותראה בשכלך שכ"ה. והנה ב"נ אם מוזהרים על לאו זה לכאורה נ' בפשיטות דאינם מוזהרים דלאו מז' מצות נינהו ואינו מבואר כלל דב"נ יהיה מוזהר ע"ז אך עמ"ל פ"ז מה' מלכים פלפל אי ב"נ מוזהר על שבועת שוא וע"ש דעתו דא"מ רק בשבועת שקר אפשר דמוזהר ע"ש במ"ל ה"ז פיסקא המתחלת ודע. ושאלה ל"ש בשבועה דלשעבר רק בשבועה דלהבא עש"ס ור"מ וש"ע והרהמ"ח אגב גררא כ' דיני שאלה והתרה כאן ומקומו לקמן פרשת קדושים ויבואר שם אי"ה: