מנחת חינוך · סימן ל׳, ב׳

והנה הרהמ"ח הביא בדיני המצוה כינוי שבועות כשבועות והוא בר"מ פ' הנ"ל. ואינו חייב מלקות על לאו זה רק אם נשבע בשם או בכינוי אפילו בשמות הנמחקים כגון רחום וחנון עיין ר"מ פ"ז שכתב אם נשבע במי ששמו חנון משמע אם נשבע בחנון לחוד אינו חייב ועלח"מ הקשה ע"ז ותי' דבלא הזכרת שם איסורא איכא ע"ש בכ"מ בשם הר"נ וגם לענין לאו הן בהזכרת שם או בלא הזכרת שם ע"ש. והנה אם עובר על לאו זה צריך התראה וכ"ה להדיא בר"מ שם ואע"פ שהוא דיבור בלא מעשה צריך התראה דלא כנרא' מד' הכסף משנה גבי מגדף דבדיבור א"צ התראה ובר"מ פ"ב מה' עדות וראב"ד שם ויבואר אי"ה כ"א במקומו דבלאוין התלוין בדיבור צריך ג"כ התראה כמבואר בר"מ להדיא וד' הר"מ בה' עדות יבואר במק"א בעזה"י. ואם נשבע לשוא בא' מן השמות המיוחדים שאינם נמחקין חוץ מה שעובר בלאו הזה עובר ג"כ משום מ"ע דאת ה' אלקיך תירא דמוציא ש"ש לבטלה דאף בלא שבועה עובר משום מ"ע זו כמבואר בסנהדרין נ"ו ובתמורה ובר"מ סוף ה' שבועות ובהרהמ"ח פ' ראה ונשבע לשוא לא גרע מלבטלה ע"ש בתמורה ע"כ בכה"ג עובר בעשה ג"כ חוץ מהלאו ונ"מ דמביא עול' לכפר על עשה. אך בנשבע בכינוי כגון רחום א"ע רק בלאו וז"פ. ובש"ס ברכות ל"ג כל המברך ברכה שא"צ עובר בל"ת לא תשא וכ"ה בר"מ פ"א מה' ברכות הט"ו ור"מ כאן ה' שבועות פי"ב ע' ותראה ג"כ דלוקין על לאו זה. ולדידי צ"ע מאוד על הש"ס ור"מ דבהדיא מבואר בסנהדרין שם ובתמורה דמוציא ש"ש לבטלה אף על עבירה אינו רק באזהרת עשה דאת ה' ע"ש מבואר להדי' דאינו רק בעשה ולא בלאו דל"ת אם כן לאו זה דוקא אם הוא דרך שבועה אפילו על אמת כגון אבן שהוא אבן. אם כן במברך ברכה שא"צ כיון דאינו נשבע רק דהוי לבטלה למה עובר בל"ת וה"ל להש"ס לומר דעובר בעשה דאת וכו' אבל בל"ת מנלן כיון דהשם אם מוציא לבטלה א"ע רק בעשה אם כן לא גרע ברכה שא"צ ממוציא ש"ש לבטלה אפילו ע"ד עבירה דא"ע באזהרה ע' בסנהדרין. והנה דעת תוס' ר"ה ל"ג דברכה שא"צ אינה אלא דרבנן אם כן נקט הש"ס דרך אסמכתא מלאו זה אבל לדעת הר"מ דהוי דאורייתא א"י אמאי עובר בלאו דהוא רק עשה עמג"א סי' רט"ו ועתו"ס ר"ה שם בתחלת דבריהם כ' דברכה שא"צ עובר משום ל"ת וגם מאת וכו' וא"י אמאי יעבור על ל"ת. ע' סנהדרין ותמור' ותבין. ומד' הר"מ נרא' דלוקין על ברכה שא"צ וצ"ע. והנה בלאו זה אם חזר תכ"ד א"ח עיין ר"מ פ"ב אף על פי שמלשון הר"מ נראה דוקא בשבועה להבא שייך תכ"ד אבל בשבועה דלעבר שעבר בעביר' ל"א תכ"ד כדיבור מכל מקום מלשון הש"ס דאמרי בר ממגדף ועע"ז נראה דבלעבר ג"כ תכ"ד כדיבור חוץ מהמנויים דאלו המנויים ג"כ כבר עבר ומכל מקום הי' מהני תכ"ד אי לאו משום חומר' דהני הא בכ"מ מהני ועקצה"ח סי' כ"ח סק"ח.