מנחת חינוך · סימן ג׳, ט׳

וכל האיסורין מאיסורי מאכל אם לא לעסו רק שבלע ודאי חייב כמו בלע מצה יצא וכ"מ להדיא בספגה"נ בגרוימתא זעירא שלא לעסו רק שבלע וחייב ע"ש וע' כתובות למ"ד ע"ב מבואר גם כן בתחב לו חבירו בבית הבליעה ולא לעסו דחייב ע"ש אך במצה מבואר דאם כרכו למצה בסיב ובלעו דלא יצא ואיך הדין בכל איסורין אם כרכן בסיב ובלען אי חייב עליהן עמ"ל פי"ד מהמ"א הי"ב כמה חילוקי דינים. ולענין אי גה"נ מותר בהנאה דעת הר"מ בפירקין הי"ד וט"ז דמותר בהנאה וע' רא"ש פגה"נ שתמהו עליו החכמי לינול דמבואר בפסחים דלר"א דסובר כ"מ שנאמר ל"ת איסור הנאה במשמע עכצ"ל דהמשנה דשולח אדם ירך וכו' דנראה דגיד מותר בהנאה דאמרינן כיון שהותרה נבלה היא וחלבה וגידה הותרה דהם בכלל היתר דלגר אשר בשעריך וכו' ומקשה בש"ס התינח למאן דס"ל יש בגידין בנ"ט אבל למאן דסובר אב"ג בנ"ט אינו בכלל היתר דלאו בר אכילה הוא ומשני אה"נ דר"ש דסובר אב"ג בנ"ט לדידי' ג"כ אסור בהנאה וכיון דהר"מ פוסק אב"ג בנ"ט ואינו בכלל היתר ופוסק בפירקין הט"ו כר"א דכ"מ שנאמר ל"ת וכו' אה"נ במשמע איך מתיר גיד בהנאה ועיין בהה"מ וכ"מ ושער המלך וכו"פ והדברים עתיקין ואין להאריך. והנה דעת הרהמ"ח כאן נראה גם כן דסובר גה"נ מותר בהנאה דלא כתב אה"נ בזה ועיין תוס' פסחים כ"ב כתבו דיש סברא אף לחזקי' דסובר ל"ת לא משמע רק איסור אכילה מכל מקום כיון דאב"ג בנ"ט ל"ש בי' אכילה אם כן התורה אסרה הנאה אף דלא כתיב אלא ל"ת כיון דל"ש אכילה ע"ש לדעת התוס' פגה"נ דצ"ט ע"ב ד"ה והלכתא דגה"נ אסור בהנאה וכ"ד רבינו יונה מובא ברא"ש ובטור הביא דיעות אלו וער"מ הט"ז שכתב דכל מאכל שאסור בהנאה מכל מקום אם נהנה ולא אכל אין לוקין על הנאה לחוד. ובהה"מ כ' הטעם דכל מאכל שראוי לאכילה אין דרך הנאתו אלא באכילה ואם נהנה בלא אכילה הוי קצת שלא כדר"ה ואין לוקין כמבואר בפסחים בסוגיא דר"י דכל איסורים וכו' מכל מקום אסור מן התורה רק דאין לוקין ע"ש בלחם משנה אם כן לכאורה גיד כיון דא"ר לאכילה אם כן לשיטת הסוברים דגיד אבה"נ אפשר לוקין על הנאה בלא אכילה כיון דא"ר לאכילה ועמ"ל פ"ד מהיסוה"ת האריך בענינים אלו אם לוקין על הנאה ומביא ד' הר"מ הנ"ל וגם דעת התוס' דנראה מדבריהם שלוקין בכל אה"נ על הנאה לחוד ע"ש שהאריך וגם נתן עוד טעם לד' הר"מ דאין לוקין על הנאה כיון דלא נאמר בפירוש רק דמוכח מנבלה ע"ש אם כן בגה"נ לסברת התוס' כיון דל"ח לאכילה שפיר הוי אה"נ בפירוש וכבר עמד על חקירה זו דילקה על אה"נ בגיד בפרי מגדים סי' ס"ה ובמ"ל ובאחרונים האריכו בזה וע"ש במ"ל דאף לדעת הסוברים דלקי על הנאה ובפרט בב"ח מכל מקום אם אכל ל"ש לחייבו שני מלקיות משום אוכל ומשום נהנה וע"ש: