מנחת חינוך · סימן ג׳, א׳

דיני המצוה וכו'. ער"מ פ"ח מהמ"א ובטוביו"ד סי' ס"ה והמבואר בש"ע אין דרכי להאריך אך ב"ה אביא הערות מספרים או מה שחנן אותי השי"ת ואכתוב קצת דיני גה"נ נוהג בבהמה וחי' הטהורים ואפילו בנבלות וטרפות שלהם ואם בהמה וחי' כף יריכם ארוך ולא עגול אבעיא ולא אפשיטא בש"ס אי בתר דידי' אזלינן ואינו נוהג איסור גיד או בתר מינו אזלינן ונוהג איסור גיד וכן עוף אם נמצא שכף יריכו כירך בהמה ג"כ איבעיא כנ"ל ומספיקא אסור ואין לוקין כמבואר בר"ם. ושני גידין הן בירך הפנימי אסור מן התורה והחיצון אינו אלא דרבנן ובין בירך ימין ובין בירך שמאל נוהג איסור גה"נ. ואינו נוהג אלא בבהמה וחי' טהורה אבל לא בטמאים דקיימא לן כר"ש פגה"נ דנפקא לן ע"כ לא יאכלו וכו' מי שבשרו מותר נוהג איסור גיד אבל מי שבשרו אסור א"נ איסור גיד ועמ"ל שם שהביא בשם הרשב"א דגם באדם נוהג איסור גה"נ ונראה דהרשב"א לטעמי' אזיל שסובר דבשר אדם מותר מן התורה והובא דבריו במ"מ פ"ב מהמ"א אם כן נוהג גיד דבשרו מותר אבל לשיטת הר"מ בפ"ב ועוד שיטות דבשר אדם אסור מן התורה בעשה אם כן בשרו אסור והוי כטמאה דאין גיד נוהג וכמש"ל ומה לי שבשרו אסור בלאו או בעשה כיון דהוא מן התורה בשרו אסור קרינן בי' כנלע"ד ושוב מצאתי כן בשער המלך פ"ח מהמ"א וע"ש והנה הר"מ והרבה פוסקי' סוברים דאין בגידין בנ"ט וכ"מ בפ"ד מהמ"א ע"כ לדעתו האוכל גה"נ מטמאה פטור מכלום דמגיד פטור מחמת גזירת הכתוב דכל שבשרו אסור אין גיד נוהג בו ומאיסור טמאה פטור דאין בגידין בנ"ט. והאוכל מן הגידין והעצמות פטור רק איסור גה"נ אף דעץ הוא התורה אסרתו ע"ש פגה"נ ובר"מ פ"ח ואח"ז כתב הר"מ שם דהאוכל גה"נ של נבלה או טרפה או של עולה חייב שתים משום גיד וגם משום האיסור הבא מחמת איסור כולל ובכ"מ תמה בשם הרשב"א כיון דאין בגידין בנ"ט אם כן נהי דחייב משום גיד דהוי גזירת הכתוב אבל איך יתחייב על נבלה וטרפה הא האוכל מגידין פטור כנרא' מהש"ס וגם דברי הר"מ סותרין דלמה בטמאה פטור מה"ט דא"ב בנ"ט ובנבלה יתחייב גם משום נבלה ועיין באחרונים ובכו"פ ושער המלך ולקמן מצוה רפ"א ישובים לקושיא זאת.