מנחת חינוך · סימן רצ״ט, ז׳

דיני המצוה התמידין כו' הפרים כו'. דינים אלו מבוארין בר"מ פ"ח מהתו"מ מהש"ס פ"ד דמנחות דמ"ד ע"ב וע"ש בתוס' ד"ה אלא דר"ח ועצרת הקשו דהא כתיב גבי פסח יהיו ומשמע לעיכובא ותי' דלשום דרשא אתי ומביאין ראיה מן הספרי דמבואר בהדיא שם דאינן מעכבים, ואינן מעכבים היינו אם אין לו אלא מין א' כגון פרים לחוד או אלים או כבשים מקריב המין שיש לו וכן באותו מין אם יש לו פחות מן הראוי כגון שאין לו אלא פר א' או כבשים פחות מז' יקריב מה שיש לו ע"ש בגמרא ובר"מ. וע"ש בדמ"ה ומניין שמעכבין זא"ז כו' ופירש"י אם יש לו פרים שנים או כבשים שבעה דאינם יכולים להקריב זה בלא זה עכ"ל וכ"כ התוס' שם ד"ה ומניין כו' והוא מן הספרי וכ"נ מלשון הר"מ אם לא מצאו אלא ששה כבשים נראה דוקא בכה"ג אבל אם יש לו כולם מעכבים זא"ז. ואיני מבין כיון דמקרא א' נשמע שמעכבין זא"ז מיהיו כמבואר שם ומקרא דיחזקאל נשמע דאין מעכבין אם כן הסברא בהיפך דאם אין לו מעכבין ואם יש לו אינו מעכב כמבואר בדמ"ד ע"א דהיה ס"ד בגמרא גבי תפלה של יד וש"ר דאם אין לו א' מהם מעכב את השניה ואם יש לו שניהם אין א' מעכב את חבירו אף דמסקינן שם מעיקרא מאי קסבר כו' על כל פנים חזינן דיותר נוטה הסברא דבאין לו מסתבר יותר לעכב. וכן בדכ"ז גבי ד' מינים שבלולב דמעכבין זה את זה דחדא מצוה נינהו אמר ר"ח בר רבא ל"ש אלא דאין לו אבל אם יש לו אינו מעכב ואף דשם פירשו דוקא לא לקחן כא' אבל אם לא לקח כלל לא יצא ע"ש ברש"י ותוספות מכל מקום כיון דכאן איכא קרא א' דמעכבים אהדדי דהוי מצוה חדא וקרא א' דאינו מעכב יותר מסתבר לומר דבאין לו מעכב וביש לו אינו מעכב ועכ"פ קיים חדא מצוה ע"ש וצע"ק. והנה הפי' דביש לו מעכבין בודאי אין הפירוש כמו גבי לולב דצריכים שישחטו בפ"א דלא מצינו זה אפילו למצוה בעלמא אף דמבואר דמעכב עכצ"ל דמעכב היינו אם לא קרב כולם שלא קיים המצוה כלל אף באותן שקרב. והנה גבי לולב ותפילין ניחא שאם אין לו מעכב היינו דאין צריך ליטול המין שיש לו ואין צריך להניח התפלה שיש לו כי אין מצוה כלל זה בלא זה אבל כאן שאם אין לו צריך להקריב רק אם יש לו כולם. אם כן כיון דיכול להקריב כולם בזאח"ז אין סברא כלל אם במחשבתו שלא יקריב כולם לא יקריב כלל דלמה לא יקריב דלמא בודאי יחזור ויקריב הכל לקיים המצוה כתיקונה. ולומר דאם יש לו ולא הקריב כולם כיון דלא יצא המצוה לוקין על חילול יום טוב אם היה ביום טוב זה אין סברא ובפרט דהוי ה"ס דלמא יקריב אח"ז ואפשר לענין חטאת בשבת דאם לא הקריב אח"כ חייב למפרע על השוגג ובאמת גם זה צ"ע דתחלה מה שעשה ברשות עשה ואין כאן מקומו. ונ"ל דנ"מ לענין לקוברו בין רשעים או דנ"מ לענין נסכים דאם לא הקריב הנסכים תיכף אין צריך להקריב הנסכים למחר על הקרבנות שהקריב כיון שהי' לו ולא הקריב כולם ולא עשה כלל שום מצוה ומכל מקום אם הר"מ יסבור דין זה דאם יש לו מעכבין הי' צריך לכתוב בפירוש ולא מכללא דאם לא מצאו כיון דבש"ס דילן דורש זה מקרא וכן בספרי ה"ל להר"מ וכן להרהמ"ח לבאר זה בפירוש: