מנחת חינוך · סימן רצ״ט, ו׳

וסדר הקרבת המוספין הפרים קודמים לאילים ואילים קודמים לכבשים כ"ה בזבחים צ' דפרים קדמו דנתרבו בנסכים ואילים קודמים לכבשים מה"ט ול"ד בקרבנות הרגלים אלא אפילו אם באו בנדבה וכולם עולות מקדימין כסדר הזה ואם באו שעירים ג"כ בעולת נדבה מקדימין הכבשים לשעירים כי נתרבו באלי' כ"ה בגמ' שם ופסקה הר"מ פ"ט מהתו"מ. וצ"ע אם הביא פלגס ואיל לנדבה דנסכים שוים וגם לענין אלי' שוים אם כן יקריב איזה מהן שירצה. אך נר' למ"ד ברי' הוא אם כן הוא שוה עם האיל אבל לבר פדא דהוא ס' כבש ומותר הנסכי' הם נדבה אם כן בודאי איל קודם דנתרבה בנסכים דהפלגס דלמא הוא כבש אך בודאי קודם לכבש דלמא הוא איל ואפילו אם הוא בריה קודם לכבש דנתרבה בנסכים דמביא נסכי איל וז"פ. ודע דכאן וכן בר"ח והמועדים כולם חוץ מחג הסוכות אף על פי דשעיר החטאת כתיב בתורה לסוף מכל מקום השעיר קודם להעולות הפרים וכו' כמבואר בזבחים שם דחטאת קודמת לעולה אך בחג הסוכות מביא שם בפירוש דהעולות קודמין דכתיב בחג הסוכות כמשפט וכן מבואר בר"מ שם בנין אב לכל החטאות שיקדמו לעולות ובקרבנות החג אינו כן אלא העולות קודמין לחטאת דכתיב בהו כמשפט ע"ש ולא הוציא אלא קרבנות החג אבל בכל הרגלים ובר"ח החטאת קדמו כנ"פ. אך ביוה"כ נראה מבואר בה' עיוה"כ דהפר וז' הכבשים היו תיכף בטבילה ראשונה והשעיר ואילו ואיל העם היו בטבילה ג' ויבואר לקמן במוסף יוה"כ בעזהשי"ת. שוב מצאתי בפ"י בר"ה סוגי' דנתקלקלו הלוים בשיר שכתבו התוס' דיקריב כבש על תנאי אם לא יבואו עדים יהי' עולת תמיד ואם יבאו עדים יהי' הכבש מוסף והקשה שם הא פרים קודמים לכבשים ואם נימא דגם פרים הקריב על תנאי הא שעיר החטאת קודם לעולות בכל המועדים חוץ מחג הסוכות ושעיר א"י להקריב ע"ת כי הוא חטאת ע"ש מפורש כדברינו. אך קושיתו אינה קשה כ"כ כיון דבכל דיני הקדימות הוא רק לכתחלה ואם עבר ושחט קודם הוא כשר כמבואר בר"מ ושם א"א בענין אחר לא אכפת לן הקדימה דאפילו אם לא היה כלל שעיר מוספי הרגלים אין מעכבים זא"ז כמבואר לקמן בעזה"י וא"כ שם לס"ד דהתוס' לא הי' אפשר בע"א ושפיר דמי להקדים כן נ"פ. ועמ"ל שם פ"ט מהתו"מ הביא כמה דיבורי התוס' בזבחים ומנחות וקדושין דדין זה דחטאת קודם לעולה אינו רק למצוה ובדיעבד כשר ועיין בדבריהם ובמ"ל הביא בשם הריטב"א דמעכב אפילו דיעבד אם הקדים העולה לחטאת ואין הריטב"א בידי לעיין בו. אך נראה דוקא גבי יולדת וס"ל כסברת התוס' בזבחים ד"ה בד"ה עולתה כו' ובמנחות ד"ד ע"ב ד"ה ה"ג בת"כ דהטעם דהוי מח"ז לבו ביום אבל לגבי קרבנות הרגלים ל"ש זה כמ"ש התוס' במנחות ד"ה ע"א ד"ה ואי אין מח"ז כו' גבי יוה"כ כיון דלאו לטהרה קאתי רק לכפרה כשר אם שינה הסדר ע"ש אם כן ה"נ ברגלים חוץ מחג הסוכות כמשי"ת לקמן בעזהשי"ת אם כן נראה דברגלים לכ"ע אין הקדימה מעכב ובפרט כפי שיבואר לקמן בעזהשי"ת דאין המוספין מעכבין זא"ז אם כן אם אין לו שעיר יקריב המוספין מכל שכן שאין הקדימה מעכב אם כן לפ"ד התוס' שם בר"ה כיון דא"א בע"א ש"ד כנ"ל ברור ב"ה: