מנחת חינוך · סימן רצ״ט, ה׳

עתה נבאר דין פרים הנה בר"ה דף י' מובא פלוגתא ר"מ סובר פר האמור בתורה שני שנים ויום א' דיום א' בשנה חשיב שנה ופר צריך שיהי' בן ג' שנים ור"א סבר דצריך שיהי' בן שני שנים ושלשים יום דסובר שלשים יום בשנה חשיב שנה וכולם סוברים דפר הוא בן שלש ועגל מבואר שם דהוא בן שנה ובפ"א מהמעה"ק כ' הר"מ כ"מ שנאמר עגל הוא בן שנה ופר הוא בן שתים ועיין בכ"מ שסובר כריה"ג פ"א דפר' דפר בן שתים וגורס בדברי חכמים אף בני שלש ע"כ פסק דהוא בן שתים וער"ש פ"א דפרה וברע"ב ובתי"ט שם ועתו"ס ר"ה שם. על כל פנים לפי דעת הר"מ דצריך שני שנים ובן שנה הוי עגל. והנה לפמ"ש דהר"מ פוסק גבי איל דשלשים יום בשנה נחשב שנה ולא נקרא איל אלא אחר למ"ד משנה שניה והחודש לאחר שנה לא נקרא כבש ולא איל כי לא נחשב שנה פחות מלמ"ד יום וכאן הוא ג"כ הפלוגתא הנ"ל דר"מ סובר דתיכף לאחר השנה נקרא פר דיום א' בשנה חשוב שנה (ואם כי ר"מ סובר לאחר שני שנים על כל פנים סובר דיום א' לאחר שני שנים ור"א סובר דשלשים יום אחר שני שנים) ור"א סובר דשלשים יום בעי והר"מ סתם וכת' דעגל הוא בן שנה ופר בן שתים ולא כתב הדין אם תיכף לאחר שנה נקרא פר או לאחר שלשים יום ואפשר לומר שסמך בזה אדלעיל דשלשים יום חשיב שנה ע"כ לא נקרא פר עד לאחר שלשים יום משנה השני' אך הי' צריך להשמיענו מה דעתו בחודש הי"ג כמ"ש לעיל ה"נ לא נקרא עגל ולא פר ומה הוא אם ברי' בפ"ע כמו דפליגי אמוראי ר"י ובר פדא גבי פלגס ומבואר במשנה דטהרות ובאמת לענין נסכים אין נ"מ דל"מ לבר פדא דמתני שם או בכבש או באיל כאן אפילו אם הוא ספק עגל או פר מכל מקום הנסכים שוים שלשה עשרונים כמבואר בר"מ פ"ב מהמעה"ק דעגל ופר שוים אלא אפילו לר"י דסובר שם דהתורה ריבתה פלגס לנסכים דאיל היינו שם צריך לריבוי כיון דאינו איל וכל שאינו איל היינו כבש הנסכים מועטים מאיל ע"כ הוצרכה התורה לרבויי אבל כאן כיון דבין קטן או גדול נסכיו שוים אם כן אפילו ברי' הוי מכל מקום מן התורה שישתנו נסכיו כיון דאפילו קטן ממנו דהיינו עגל צריך נסכים מרובים לא אצטריך לרבויי אם כן מכל מקום נ"מ כגון דנדר עגל או פר לר"י לא יצא דהוי בריה בפ"ע ולדעת בר פדא הוי ספק כי הוא אבעיא כמ"ש לעיל לענין פלגס א"צ לכפול הדברים. וכל הענינים המבוארים לעיל בפלגס הי' צ"ל גם כאן וגם בחולין הוא אבעי' דפלגס ולמה לא אבעיא גם כן בחודש הי"ג בעגל וכן על המשנה דפרה דיש מחלוקת לענין פלגס ולמה לא פליגי ג"כ כאן. וראיתי בתו' ר"ה ד"ה בן כ"ד חודש כתבו וז"ל ולר"א ל' וכל אותו יום ל' אין דינו לא כבן בקר ולא כפר מידי דהוי אפלגס בספ"ק דחולין דאצטריך או לרבויי ושמא התם שאני מדקתני התם בפ"ק דפרה דבן י"ג חודש אינו כשר לא לכבש ולא לאיל ולא קתני הכי גבי פר עכ"ל. והנה תחלת דבריהם שכתבו כמו פלגס דאצטריך או לרבויי בפ"ק דחולין איני מבין כוונתם כיון דכתבו דאינו לא עגל ולא פר וזה לד"ה הן לר"י ואו אצטריך לדידי' לרבות הנסכים אבל לענין הנ"מ לענין נדר אפילו בלא ריבוי א"י ידי נדרו. ואי לבר פדא אינו דורש או לרבויי והוי ס' אם כן כאן נמי ולא הוי צריכים התוס' לכתוב דצריך או לרבויי עיין ותבין. וסוף דבריהם דכאן לא הוי כמו התם איני מבין כלל דלא כתבו מה דינו דמ"מ דלר"א לא הוי עגל ולא פר אם כן צ"ל דינו או ברי' או כבר פדא דמסתפק וכפי' הירושלמי שכתבו לעיל או כר"מ עיין לעיל באריכות כי איזה שם תקרא לו לא עגל כיון דהוא יותר מבן שנה או לפי הגמר' דעגלת בקר בן שנים כיון דהוא יותר אפילו שעה פוסלת ופר לא תוכל לקרוא כיון שלא עברו שלשים יום לדברי ר"א אם כן ע"כ צ"ל או דהוי ברי' או דהוי ספיקא ונ"מ לנודר וצ"ע מאוד. על כל פנים נ"ל לענין נסכים בודאי הם נסכים גדולים ולענין נודר עגל או פר או פר בלחודי' הוי ספק כמו פסק הר"מ גבי כבש ואיל ואם נאמר דהוי ספק לא מחמת ברי' אלא בעגל או בפר נראה דאפילו אם נדר עגל יצא ממ"נ אם הוא עגל יצא ואם הוא פר מכל מקום יצא כי נודר קטן והביא גדול יצא. אך אם הוא ברי' לא יצא עיין לעיל גבי פלגס ובקרבנות צבור ל"ש דין עגל כי ליכא עגל בק"צ. ואם הביא זה הוא רק ספק דלמא כר"מ דיום א' חשוב שנה והוי פר אך הר"מ מסתם לה סתים בהאי דין דעגל בן י"ג חודש. וגם התוס' נראה דעתם דלא הוי כפלגס ואיני מבין כלל וצ"ע ואי"ה אשנה פ"ז. אח"כ ראיתי באליהו רבה להגאון מווילנא כת' פ"ק דפרה על המשנה וז"ל ר"ט קורהו פלגס דהיינו ס' כבש ס' איל הלכך האומר הרי עלי מן הכבש אינו מביאו שהוא ס' איל וכן האומר הרי עלי איל אינו מביאו דהוא ספק כבש אבל האומר הרי עלי או איל או כבש יכל להביא ממ"נ אם איל הוא יצא ואם כבש הוא יצא בן עזאי קורהו נוקד הוא לשון צאן שאינו נקרא לא כבש ולא איל כו' הלכך אם אמר או כבש או איל לא יצא ר"י קורהו פרכדיגמה היינו מטבע שנפסל שהוא פסול להקריב כלל וכלל עכ"ל. והנה מ"ש תחלה דלר"ט ספק כבש או איל ואם נדר כבש אינו מביאו עכצ"ל דר"ט סובר כמ"ד שם במנחות דנודר קטן והביא גדול לא יצא. אך תמוה לי לפי מ"ש דר"ט ס"ל דהוי ספק כבש או איל ובן עזאי ס"ל דאינו לא כבש ולא איל ואינו יוצא אפילו אם אמר או כבש או איל משום דהוי ברי' בפ"ע אם כן הפלוגתא דר"י ובר פדא במנחות כתנאי אמרי' לשמעתי' דר"י סובר כבן עזאי וב"פ סובר כר"ט ובש"ס מנחות דצ"א מבואר דהם פליגי בפי' משנה זו אם כן במאי פליגי כיון דהתנאים עצמם פליגי בזה. ועוד דבש"ס דחולין דאבעי' להו הרי עלי מן הכבש או מן האיל מהו אליבא דר"י לא תבעי דהוי ברי' כי תיבעי אליבא דבר פדא דאמר ספיקא הוא ולמה תלו הדברים באמוראים מאי דהוי פלוגתא דתנאי. ועוד מ"ש הגאון דלר"ט כיון דקורהו פלגס דהיינו ספק אם כן האומר מן הכבש או מן האיל ממ"נ יצא ובאמת שם אבעיא למ"ד ספק דלמא מסתפק נמי בברי' והוי אבעיא דלא אפשיטא. וגם מ"ש דלר' ישמעאל אינו ראוי כלל להקרבה ה"ל להש"ס במנחות להקשות לר"י או לרבות את הפלגס ל"ל כיון דפסול ואינו ראוי כלל בודאי פטור מנסכים ועוד סיפא דמתניתין הביאו מביא עליו נסכי איל ולא יצא ידי זבחו לא אתיא כר' ישמעאל כי לר"י אינו מביא כלל נסכים והו"ל להמשנה להביא דין זה קודם דברי ר"י ע"כ דבריו צריך עיון גדול ולא זכיתי להבינם והשי"ת יאיר עיני. וע' מ"ל פלפל פ"א דפרה מה שדברי הר"מ צ"ע מ"ה פרה מעגלה ערופה ומכאן ויבואר כ"א במקומו בעזה"י.