מנחת חינוך · סימן רצ״ט, ד׳

ולפמ"ש דמשכחת בנסכים הבאין בפ"ע לומר שירה ע"ש בסוגיא מבואר דאמרינן שירה דיומו היינו אם הביא הזבח בא' בשבת שהשיר שלו לד' הארץ כו' והביא הנסכים בה' בשבת צ"ל השיר של ה' בשבת דהיינו הרנינו כו' והר"מ לא הביא זה נראה ג"כ מבואר דאין אומרים שירה בשום אופן על הנסכים הבאין בפ"ע. והנה מה דפסק הר"מ דעל הנסכים הבאין בפ"ע אין אומרים שירה באמת הוא אבעיא דלא אפשיטא. ועיין כסף משנה כ' דמש"ה פסקה רבינו לקולא וא"י הטעם כיון דמבואר שם בש"ס דעיקר שירה מן התורה וכן מבואר מד' הר"מ שכתב שיהיו משוררים על הקרבן שנא' ושרת אם כן הו"ל ספקא דאורייתא והו"ל למפסק לחומרא דצריך שיאמרו שירה. וע"ש בש"ס דר"מ ס"ל דשיר מעכב את הקרבן אם כן לדידי' בודאי מספק צ"ל שירה וא"כ אף לדברי חכמים מכל מקום מצוה מן התורה איכא ומספיקא למה לא יאמרו וצ"ע. ודע דאם נאמר דאין אומרים שירה אלא בנסכים הבאים עם הזבח והנה מבואר בש"ס דערכין פ"ב דר"מ ס"ל דשיר מעכב את הקרבן דאתקש לכפרה מה כפרה מעכבת אף שירה מעכבת וחכמים סוברים דאינה מעכבת וההיקש הוא מה כפרה ביום אף שירה ביום וא"כ כיון דהלכה כרבים אם כן שירה אינה בלילה. ובע"כ צ"ל כגון בנסכים הבאין עם הזבח ונמשך הניסוך שנסכו בלילה אף דבנסכים הבאין עם הזבח קרבין רק ביום כמבואר בתמורה פ"ב ובר"מ פ"ד מהמעה"ק מכל מקום זה דוקא המנחה אבל היין אינו מעכב וכשר אף בלילה דבאינן באין עם הזבח כיון דאינן טעון שירה א"צ למעט בלילה וע"כ מיעט קרא הבאים עם הזבח וצ"ע שלא ראיתי בר"מ שיביא דין זה דאין אומרים שירה בלילה בפ"י מהלכות כה"מ ולא בפ"י מה' תו"מ וצ"ע שהשמיט דין זה דאין אומרים שירה בלילה דודאי ה' כחכמים נגד ר"מ וצ"ע. ועיין מ"ל פ"א מהלכות חגיגה כת' דאף דנו"נ אין קרבים בי"ט מכל מקום נסכים הבאין בפ"ע לאחר שקרב הזבח כגון שהביא הזבח קודם וליום אחר הביא נסכים אותם נסכים קרבים בי"ט ודוחים י"ט וע"ש שהביא שכ"כ רש"י בתמורה די"ד ד"ה מלבד שבתות כו' בע"א וז"ל דהכי כתיב זבח ונסכים דבר יום ביומו מלבד שבתות ה' ומשום דדרשינן סמוכים דבר יום ביומו הקרב נסכים מלבד אותן של שבתות דאם י"ט אחר שבת הוא הקרב נסכיו עם קרבנותיו והקרב נסכים ששכחת אתמול ולא קרבת עכ"ל וכ"כ רש"י בדיבור שאח"ז באמצע הדיבור כלומר נסכי שבת תקריב היום בי"ט ע"ש ובזה יצא להמ"ל שדעת רש"י דנסכים שלא באו עם הזבח קרבים בי"ט. והוא באמת אצלי דבר חידוש כיון דנו"נ אין קרבים בי"ט ובפרט עולה דכליל וליכא צורך הדיוט כלל עיין בסוגיא בביצה וחגיגה שם ולמה יהי' נסכים קרבין בי"ט ולא מצינו זה בשום מקום כל כי האי ה"ל להש"ס להשמיענו וגם הר"מ. וגם אם תאמר אף דעולות אין קרבים מכל מקום גזירת הכתוב הוא לדעת רש"י דנסכים קרבין בי"ט אם כן אפשר הוא גזירת הכתוב דוקא שבת כמ"ש מלבד שבתות כו' וכפירש"י דנסכים ששכח להקריב בשבת יקריבם בי"ט והמ"ל הביא סתם דנסכים שלא קרבו עם הזבח קרבים בי"ט נראה דאפילו נסכי חול ומנ"ל הא. ע"כ לבי אומר בטח בעזהשי"ת דאין כוונת רש"י כלל דיקריבם בי"ט רק כוונת רש"י דנקרבים בחה"מ וע"ד העברה נקרא חה"מ בכלל י"ט. ומנא אמינא לה דמפורש להדיא בת"כ על פסוק זה אלה מועדי ה' כו' ר"ע אומר הפסוק הזה מדבר בחה"מ כו' וכ"ה בש"ס דילן בחגיגה דח"י ועיין בס' אור החיים שכת' ע"כ גמר הפסוק מלבד כל נדריכם ומלבד כל נדבותיכם כי נו"נ קרבים בחה"מ אם כן כיון דהאי קרא מיירי בחה"מ אם כן הפשט בכתוב אלה מועדי כו' היינו חה"מ להקריב כו' דבר יום ביומו מלבד שבתות כו' דהיינו הנסכים ששכח יקריב בחה"מ מוכח שפיר דנסכים באים אח"כ וכ"ת דלמא דווקא דשבת זה הי' פשוט אצל הש"ס דאין חילוק ובפרט שיש עוד פסוק ומנחתם ונסכיהם כו' ע"ש אם כן דוקא בחה"מ דנו"נ קרבים בחה"מ ונסכים ג"כ וכל הקרבנות כמבואר שם בר"מ פ"א מה' חגיגה אבל בי"ט בודאי אסור להקריב נסכים כמו נו"נ כיון דאין קבוע להם זמן כלל. וכ"ת אם הפסוק הזה מדבר בחה"מ ומבואר דנו"נ קרבים בחה"מ אמאי למדו שם בתמורה מפסוק פ' פנחס אלה תעשו כו' לבד מנדריכם שנו"נ קרבים במועד ולא יליף מקרא דהוא מוקדם בתורה זה ל"ק דהפסוק בפנחס הוא פסוק ארוך ויליף הרבה דברים שקרבים במועד ע"ש בתמורה ומבואר בר"מ פ"א מהלכות חגיגה אבל הפסוק מיירי ג"כ בחה"מ ועיין בסוכה ד' ל"ח מבואר להדיא דחה"מ איקרי יו"ט. וכן מצאתי בחידושי רז"ה השיג על הט"ז לאו"ח סי' תרס"ח מהש"ס הנ"ל ע"כ נ"ל ברור או בדרך העברה נקרא חה"מ בשם י"ט או דאשגרת לישנא דעיקר הכוונה דנילף דמקריבין אח"כ נסכים בלא הזבח ולע"ד ז"ב ואמת בעזהשי"ת אם כן אין נסכים קרבים בי"ט כיון דיכול להקריבן אימת שירצה. והנה ע"כ ביררנו דיני אילים וכבשים.