ומדי דברי בזה נלע"ד בעזהשי"ת דבר ברור דהנה כ"פ מבואר בש"ס ובר"מ תיבת נסכים והכוונה על המנחה ועל היין אע"ג דאין המנחה נתנסך קרי לה בלשון מושאל נסכים וז"ל הר"מ פ"ב מהמעה"ק הסולת והיין שמביאין עם הקרבן נקראים נסכים והסולת לבדו נקראת מנחת נסכים וע"ש בהגה"ה דהר"מ בפירושו כ' דנסכים הם היינות ועתי"ט פ"ד דזבחים מביא כן בשם הר"מ בהקדמתו ע"ש דהם נקראים נסכים ע"ד העבר' מכל מקום היין בעצמו בודאי מקרי נסכים כמבואר במנחות דמ"ד דפלוגתא דרבי ורבנן אם זבח ונסכים היינו יין או מנחה ונסכים ע"ש. והנה הלומד קדשים ודברי הר"מ בענינים אלו יראה הרבה פעמים אין מספר דקוראין להסולת גם כן בשם נסכים. והנה בערכין הוא אבעיא אם נסכים הבאים בפ"ע טעונין שירה מי אמרינן כיון דאין אומרים שירה אלא על היין אם כן על נסכים הבאים בפ"ע נמי אמרינן א"ד אכילה ושתי' פירש"י דהיינו קרבן ויין והאבעיא לא אפשיטא ופסקה הר"מ פ"ג מהכה"מ לקולא דאין אומרים שירה ע"ש. ונ"ל ברור דהאבעיא דכאן הוא רק ביינות לבדם והם הנקראים נסכים כאן כפשוטו דזה הוא אבעיא דלמא אכילה ושתיה ואין כאן אכילה אבל אם מביא נסכים בפ"ע המנחה והיין אמאי לא יאמרו שירה כיון דאיכא אכילה דהיינו לאישים דנקרא אכילה וגם שתיה לספלים ומ"ל אימורי שלמים דנקראת אכילה או מנחת נסכים ומנחה נקראת ג"כ קרבן כידוע כ"פ עיין במנחות דכ"א אם כן בודאי אומרים שירה. ובזה נתיישב לי קושית התוס' מנחות דמ"ד ע"ב גבי רבי ורבנן דפליגי בנסכים הבאין בפ"ע רבנן סברי מקריבין המנחה קודם ואח"כ מנסכין היין ורבי סובר דיין קודם דמתאמרי שירה על היין והקשו התוס' ד"ה כיון הא בנסכים הבאים בפ"ע הוא אבעיא בערכין אי אמרי' שירה ע"ש מה שתירצו. ולפמ"ש ניחא מאוד כיון דכאן מיירי דמביא המנחה עם היין ע"כ אומרים שירה על היין ושם מיירי ביין לבדו. ונ"ל דמ"מ צריך לתירוץ התוס' כיון דסברת הש"ס בערכין דדומיא דכל הקרבנות בעינן ויש אכילה ושתיה אם כן אפשר דבעינן דוגמת הקרבנות דאכילה קודמת לשתיה כמבואר שם דהקרבן קודם לנסכים אבל בנסכים הבאין בפ"ע לדעת רבי דמנסך היין קודם והשירה אומרים על היין ואז לא הוי עדיין אכילה והוי אכילה אחר השתיה ובפרט בכל הקרבנות אמרינן אחר האכילה ובשעת השתיה וכאן בשעת השתי' קודם האכילה אם כן לא הוי דוגמא לכל קרבן ע"כ צריך לתי' התוס' כיון דיין חשוב דבא עם הזבח ע"ש וכ"ז לרבי אבל לחכמים דפליגי על רבי וסוברים דנסכים הבאים בפ"ע מנחה קודם וסתמא הלכה כחכמים דהלכה כר' מחבירו ולא מחביריו וכ"פ הר"מ פ"ט מהלכות תו"מ הי"א וע"ש בעין משפט אם כן הוי אכילה ושתיה דוגמת כל הקרבנות דלאחר אכילה בשעת השתיה אומרים שירה ע"כ בודאי אומרים שירה בנסכים הבאים בפ"ע בלא הזבח דמה"ת לא יאמרו כנלע"ד ברור בעזהשי"ת ולא ראיתי מי שהתעורר בזה. ועיין במגלה די"ב ע"א ברש"י ד"ה כדת של תורה פי' פר וג' עשרונים לאכילה ויין לשתיה חצי ההין הרי דמנחה הוי אכילה וא"צ לראי' כי הוא פשוט. ונ"ל דזה דעת הר"מ פ"ב מהמעה"ק הי"ב שכ' מביא אדם את קרבנו היום ונסכיו אחר יו"ד ימים א' יחיד וא' צבור ובאמת צ"ע האיך יביאו צבור לכתחלה נסכים שלא בשעת הזבח דעי"ז יבוטל השיר והשיר הוא מן התורה כמבואר בערכין דאפילו לדברי חכמים שאין השיר מעכב את הקרבן על כל פנים מצוה איכא ומטעם זה כתבו תוס' בר"ה דהא דמביא נסכו למחר דוק' בקרבן יחיד דאין טעון שירה אבל לא בקרבן צבור והיאך יחלוק הר"מ ע"ז. אלא נראה דס"ל להר"מ כמ"ש דאם הצבור יביאו הנסכים לאח"ז המנחה עם היין באמת יאמרו שירה כי היא אכילה ושתי'. אלא דלפי דעת הר"מ סוערת קושית התוס' ר"ה סוגיא דנתקלקלו הלוים בשיר ולמה נתקלקלו הא יכולים להביא נסכים לאח"ז ועי"ז הוכיחו התוס' דלכתחלה לא יעשו כן כי נסכים הבאין בפ"ע אין אומרים שירה. אבל לדעת הר"מ חוזרת קושית התוס' למה נתקלקלו כיון דיכולים להביאן לאח"ז המנחה עם היין ויאמרו שירה ונ"ל דע"כ באמת נטה הר"מ מזה פ"ג מהקה"ח ה"ה שכת' דשהו העדים לבא ונתקלקלו במוסף כו' ותמהו כולם למה לא כ' דנתקלקל בשיר כמבואר במשנתינו עלח"מ שם ולפמ"ש ניחא דלהר"מ ליכא קלקול בשיר כי היו יכולים להביא הנסכים לאח"ז ולומר שירה ע"כ היה הקלקול רק במוסף היום וסובר דמשנתינו דנתקלקלו בשיר אתיא כרבי דנסכים הבאים בפ"ע יין קודם למנחה ע"כ אין אומרים שירה על נסכים הבאין בפ"ע כי שתיה קודם לאכילה כמ"ש לעיל ואנן אכילה ושתיה בעינן עיין לעיל אם כן נתקלקלו בשיר כי לכתחלה אין להביא לאח"ז כי לא יאמרו שירה. אבל לרבנן דמנחה קודם אם כן אמרינן שירה על נסכים הבאין בפ"ע ואין כאן קלקול בשיר ע"כ כת' הר"מ דהי' הקלקול במוספין (עיין במהר"מ אלשיך כ' דהמשנה אתיא כר"מ ויישב דעת הטור). אך דעת התוס' נראה דאין מחלקין בזה שכתבו דאסור להביא הנסכים לאח"ז משמע דאפילו עם המנחה אין אומרים שירה וער"מ פ"ג מהכהמ"ק כ' סתם דנסכים הבאין בפ"ע אין אומרים עליהם שירה ולא פי' דוקא יין בעצמו אבל הנסכים עם המנחה אומרים שירה ומכל מקום נ"ל הדברים ברורים בעזה"י ותלי"ת הוא דבר חדש והשי"ת יעזרני לשנות פ"ז.
מנחת חינוך · סימן רצ״ט, ג׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.
