מנחת חינוך · סימן רצ״ט, ב׳

תבנא לדינא דאם הקריב בשבת או בי"ט במקום כבש פלגס בודאי לא יצא כלל וחוזר ומקריב כי עברה שנתו ופסול ודאי ואין בו ספק כלל וצריך להקריב אחר אפילו בשוי"ט דהוי כאילו לא הקריב כלל דחוזר ומקריב וקרבנות דוחין שבת ואם הקריב פלגס במקום איל דמוספים לדעת הר"מ כאן דבריה הוי חוזר ומקריב אפילו בי"ט ואפילו כשחל בשבת אך כיון דהר"מ שם בפט"ז לענין נדר ספוקי מספ"ל דאפשר הוא איל והיינו כר"מ כמ"ש אם כן אסור לחלל שויו"ט מספק ולאתויי בתורת נדבה זה אסור בשויו"ט כידוע ואין ספק קרבנות דוחין שבת וי"ט ע"כ אינו מקריב מספק. ואם נזכר קודם שזרק הדם עיין בביצה דף כ' ע"ב נראה דודאי לא יזרוק ובפרט כאן דאם לא יזרוק יכול להביא קרבן אחר כידוע ואין להאריך. ונסכים גם כן אינו מביא בשבת וי"ט דלמא לא יצא והוי רק נדבה ואין נסכי נדבה דוחין שבת וי"ט ומביא נסכים אח"ז כי מביא אדם זבחו היום ונסכים אחר עשרה ימים א' יחיד וא' צבור עיין ר"מ פ"ב מהמעה"ק. ואפילו לדעת התוספות בר"ה דצבור לכתחלה לא יביאו לאחר הקרבן כי מבטלין השירה דעל נסכים הבאין בפ"ע אין אומרים שירה מכל מקום כאן א"א בענין אחר וגם ספק חובת צבור וספק נדבת צבור גם כן אין אומרים שירה כי על נדבת צבור אין אומרים שירה כמבואר בערכין ובר"מ פ"ג מהכה"מ ומספק גם כן אין אומרים שירה כמבואר בר"ה דמספיקא לא אמרו שם בסוגיא דנתקלקלו הלוים בשיר ואם כי יש לדחות ראי' זו בקל אך ז"פ כיון דא"א בענין אחר כי בודאי בשבת וי"ט אסור להקריב נסכי נדבה ע"כ צריך להקריבן לאח"ז וז"פ. והנה אם א' נדר כבש לחוד והביא פלגס אף דכתבתי דכבש בודאי לא הוי כנראה מדברי הר"מ דלא כהירושלמי מכל מקום לא יצא ידי נדרו רק מספק דלמא ברי' הוא אבל אם הוא איל כר"מ יצא ידי נדר דקטן והביא גדול יצא כמבואר להדיא שם בר"מ בפט"ז נדר כבש והביא איל יצא ואם נדר איל בלחוד גם כן הוא ספק שמא כר"מ דיום חשוב שנה אם כן הוי איל א"ד ברי' הוא ולא נפיק או אפילו לדעת הירושלמי דהוי כבש גם כן לא נפיק כי נודר איל והביא כבש לא יצא כמבואר שם דנודר גדול והביא קטן לא יצא. והנה אם הביא פלגס לב"פ דצריך להתנות יביא רביעית ההין יין כנסכי איל ויתנה אם הוא איל הרי נסכיו ואם ברי' הוא ופטור הרי הוא נדבה. ולפי מה שפסקינן גם נסכי נדבה מנסכין לספלים עיין ר"מ פט"ז מהלכות הנ"ל ועי' תוס' מנחות דף צ"א דאפילו אי יין נדבה לאישים מכל מקום היכי דמתני בפירוש ספלים הוי לספלים וכ"כ בחולין בסוגיא זו וכן אם מתנה אם כבש הוא כמבואר בחולין דגם בכבש מספקא כד' הירושלמי אם כן שלשה לוגין לנסכי כבש והלוג הרביעית לנדבה ועי"ש ברש"י חולין אף על גב דאין מתנדבין לוג א' מכל מקום בהדי אחריני קרבי וע"ש בתוספות. ועל המנחה א"א להתנות כיון דמביא שני עשרונים סולת בארבעה לוג שמן דהיינו שלישית ההין ונסכי כבש הוא עשרון בשלשה לוגין וכאן הוא עשרון בשני לוגין צריך להביא שלשה לוגין ועשרון ועוד שני עשרונים בד' לוגין ומתני אם הוא איל הרי נסכו והעשרון עם השלשה לוגין הוא נדבה ואם הוא כבש השני עשרונים בד' לוגין הוא נדבה ואם הוא ברי' כולו נדבה עי"ש בתוספות. וזה נ"ל דאם עבר והקריב עולת נדבה דכתבתי לעיל דאין מקריבין הנסכים בשבת וי"ט נראה דוקא המנחה דהיינו הסולת והשמן דהוא כליל לאישים ואסו' לעשו' מלאכה בשוי"ט אבל היין לבדו נר' דמנסך ע"ג ספלים אף דלא הקריבו המנחה מכל מקום כיון דקיימא לן במנחות דף מ"ד ע"ב דהסולת והשמן אינו מעכב את היין ואין היין מעכבו וכ"פ הר"מ פ"ב מה' מעה"ק אם כן למה לא ינסך את היין כיון דבניסוך היין אין עושה מלאכה ואין המנחה מעכב. גם נ"פ בכל קרבן צבור אם לא הי' להם מנחת נסכים רק יין לבדו דמנסכין היין דאין הסולת מעכב ואומרים שירה ג"כ דשירה אומרים על היין כמבואר בערכין ויש כאן אכילה ושתיה דהיינו הזבח והיין ע"ש בערכין ובר"מ פ"ג מה' כהמ"ק ואח"ז אם איתרמי להם נסכים מקריבין בפ"ע דילפי' מקרא ומנחתם ונסכיהם אפילו למחר ואין א' מעכב את חבירו בשום פעם וע"ש במנחות דרבי ס"ל דיין קודם הסולת אף דבגמרא לא מסקינן כן ע"ש מכל מקום חזינן דלהס"ד אף דיין קודם ובודאי אומרים שירה על היין וא"כ אפילו אם אין להם המנחה בודאי אמרינן שירה ובמסקנא ע"ז לא פליגי וזה נלע"ד ברור ופשוט.