מנחת חינוך · סימן רצ״ט, א׳

להקריב קרבן מוסף כו'. הנה הרב המחבר לא הביא שהיה גם כן שעיר חטאת כמבואר בכתוב להדיא והיא השמטת המעתיק. והנה גבי חג הפסח כתיב בפ' פנחס ושעיר חטאת כו' ואצל מוסף ר"ח כתיב ושעיר עזים כו' וכן אח"ז כתיב שעיר עזים ובחג פעם כתיב שעיר חטאת ופעם כתיב שעיר עזים וער"מ פ"א מהלכות מעה"ק הי"ד לפי גי' הכסף משנה כ"מ שנאמר שעיר בן שני שנים ושעיר עזים בן שנה וע"ש במ"ל כתב דלפ"ז יהיה חילוק בין המוספין דפעם כתיב שעיר ופעם כתיב שעיר עזים וחילוק זה בין המוספין לא נמצא בשום מקו' כו' ובת"כ מרבינן כל שעירי המוספין שיהיו בני שנתן ומובא ברש"י יומא דף ס"ה עכ"ל. וצ"ע דגם בלא גי' הכסף משנה אלא כמו שמבואר עתה דשעיר בן שתים גם כן ד' הר"מ תמוהין כיון דמבואר במשנה כמ"ש הכסף משנה דכל חטאות הצבור דהיינו רגלים ור"ח כשרים מיום שלשים והלאה אם כן חזינן דהוא בן שנתו ועי"ש שמביא בקיאות ואין כאן מקומו להאריך. ועי"ש בר"מ דכבש הוא בן שנה והוא ממשנה דפרה עיין בכ"מ. וכבש או שעיר דהם בני שנה אם שעה א' יותר משנה פסולה כמבואר שם ואיל הוא דוקא אם נכנס בשנה שניה שלשים יום וקודם לזה אינו יוצא ידי איל ויותר משני שנים מבואר שם בהי"א דהוי זקן ואין מקריבין אותו ופרים הם יותר משנה עד בן ג' שנים ויותר מכאן אין מקריבין כמבואר שם. ועיין מ"ל פ"ב מהלכות איסורי מזבח מפלפל דמה דפסול בפר יותר מג' שנים ובאיל יותר מב' היינו למצוה מפני הכבוד. ובדיעבד כשר ואין זקן פסול א"ל שתש כחו ומביא ג"כ בשם התי"ט דמס' פרה. ועי"ש באריכות בה"ו שתמה ע"ד התוס' יומא ס"ו שמבואר בדבריהם שמה"ת פסול פר יותר מבן שלש מסוגיא דסוטה דף מ"ו וע' מ"ל פ"א מהפ"א ובר"ש דדעתו דחכמים פליגי על ר"י וסוברים דפר דוק' בעינן בן ג"ש ולא שני שנים ולא גריס אף ועי"ש בתי"ט אבל דעת הר"מ דחכמים מודים לר"י ועי' בכ"מ ולחם משנה ומ"ל ובט"א לר"ה ומראה מקום אני לך. והנה מבואר ברמב"ם שם בפ"א מהמעה"ק דקרבן שמצותו בן שנה אפילו שעה א' בתוך שנה שניה פוסל דשעות פוסלות בקדשים וכבש לאחר שנה פסול לכבש. ואחר שלשים יום בשנה השניה נקרא איל וכשר לאיל וכל החודש דהיינו חודש הי"ג נקרא פלגס ואינו כשר לא לכבש ולא לאיל והיא משנה פ"א דפרה ועי' בר"ה דף י' שם גבי עגל בן שנה דר"מ סובר לענין קרבן כגון פר דס"ל בן שלשה בעינן תיכף בשני שנים וי"א ה"ל עד דיום א' בשנה חשוב שנה ור"א ס"ל דצריך שני שנים ול' יום וקודם לזה לא נקרא פר כי ס"ל דשלשים יום בשנה חשוב שנה. והנה מבואר דמשנה זו דפרה דמבואר שם דאילים בני שני שנים בן י"ג חודש אינו ראוי לא לכבש ולא לאיל כו' אתיא כר"א אם כן מכלל כבש יצא תיכף דנתמלא לו שנה דכל היכי דכתיב שנה אפילו שעה יותר פסול כמבואר כאן אך איל צריך שיהא בן ב' שנים ודוקא למ"ד יום בשנה חשוב שנה ולא קודם ע"כ עדיין לא מיקרי איל ופסול לאיל ג"כ והנה שם מבואר דאם הביא פלגס אינו עולה לו מזבחו ומביא נסכי איל. ובמנחות צ"א מבואר שם דהוא פלוגתא דר"י ובר פדא דלר"י הוא בריה בפ"ע דאינו לא כבש ולא איל רק ברי' ע"כ לא עלה לו מזבחו. ובחולין כ"ג מבואר שם דלר"י דאמר ברי' בפ"ע הוא אפילו אמר הרי עלי עולה מכבש או מאיל דמביא מאיזה מין שירצה מכל מקום אם הביא פלגס לא יצא כיון דאינו מין כבש ולא מין איל רק ברי' בפני עצמו הוא ואי לאו דגלי קרא הי' פטור מנסכים רק דרחמנא רבי' או לאיל לרבות שמחייב בנסכים בנסכי איל ובר פדא סובר דהוא ספק או כבש או איל ומייתי נסכי איל ומתני אם כבש הוא יהי' מותר הנסכים לנדבה ואם איל הוא הרי נסכים ולדידי' לא רבי קרא דאצטריך קרא למעוטא ספיקא. ואסיקנא במנחות בקושיא אצטריך קרא כו' וע"כ סובר דהקרא לדרשא אחרית'. ולבר פדא איבעי בש"ס דחולין אי אמר הרי עלי מן כבש או מן איל דהיכי מתני לבר פדא אי דוקא מתני בין כבש לאיל אבל בברי' לא מסתפקא ליה כלל אם כן יצא ידי נדרו ממה נפשך דהביא כבש או איל א"ד איסתפקא לי' בברי' נמי ואם כן גבי נסכים מייתי ומתני אי כבש הוא מותר הנסכים נדבה ואי ברי' הוא כולו נדבה ואי איל הוא הם נסכי חובה. וכאן גבי הרי עלי לא יצא ידי נדרו דאפשר הוא ברי'. ודעת הר"מ פט"ז מה' מעה"ק דאומר הרי עלי מן הכבשים או מן האילים והביא פלגס ה"ז ספק אם יצא ידי נדרו. ועיין בכ"מ אף דלר"י ליכא ספק כלל רק דעת רבינו דפוסק כבר פדא אף דאסוקי במנחות בקושיא לב"פ אצטריך קרא כו' מכל מקום כיון דלא אסיק בתיובתא פסק כותי' ועיין בלחם משנה כיון דד"ז בחולין בעי אליבא דבר פדא ע"כ פסק הר"מ כב"פ אך הקשה קושיא עצומה מהלכ' הנ"ל פסק דהמביא את הפלגס מביא נסכי איל ולא עלה לו מזבחו ולא כתב רבינו כלל דצריך להתנות כי לב"פ צריך להתנות כמבואר שם והניח בצ"ע בשם המבי"ט. והנה כ"ז מבאר דהמשנה והפלפול בין ר"י לב"פ לא אתיא כר"מ כיון דר"מ סובר בר"ה דפר בן שלשה ולא קודם עי"ש ומכל מקום בשני שנים ויום א' ה"ל פר כי יום א' בשנה חשוב שנה וגם ס"ל מקצת היום ככולו אם כן תיכף בכלות שני שנים הוי שנה שלישית והוי פר. אם כן ה"נ דאיל צריך שיהא בן שני שנים אם כן תיכף בכלות השנה הוי יום א' בשנה ונחשב לשנה אם כן קודם כלות השנה היה כבש ותיכף בהתחלת שני' הוי איל ולא משכחת לר"מ פלגס כלל. וכ"נ קצת מדהתו"ס ר"ה דף י' ע"א ד"ה בן כ"ד חודש כו' וכ"ה בט"א בסוף המס' בהשמטות ובאמת המשנ' כהלכה נשנית כי לא פסקינן כר"מ דיום א' בשנה חשוב שנה עיין בנדה וכ"פ הר"מ פ"ד מהלכות מע"ש. ונראה דדוקא למ"ד יום חשוב שנה ועיין בט"א הקשה דלמה לא מקשי הש"ס במנחות לר"מ או לאיל לרבות פלגס לנסכי איל ל"ל הא לדידי' לא משכחת לה פלגס כלל עי"ש. והנה כיון דכ"ז קאי אליבא דר"א דשלשים יום בשנה חשוב שנה וא"כ קודם לזה לא הוי איל כיון דצריך שני שנים אם כן מאי ספיקא דבר פדא וברי' דספיקא הוא אי כר"מ דיום א' בשנה חשוב שנה וא"כ הוא איל או כר"א ולא הוי איל אך באמת אפילו לר"א נהי דלא מיקרי קודם שלשים יום איל מכל מקום כבש בודאי אינו נקרא כי תיכף שעברה שנתו פסול ואפילו שעה יתירה עכצ"ל דהספק הוא אי הוי איל כר"מ או כר"א ולא הוי איל וגם כבש לא הוי אלא ברי' בפ"ע אם כן תמוה מאד הש"ס דחולין דקאמר שם דאיבעיא אליבא דב"פ איל וכבש מתני בברי' לא מתני או דמתני איל וכבש וברי'. ובאמת היאך יוכל לומר דבכלל כבש הוא כיון דכתיב בתורה בן שנה תיכף אחר השנה פסול משום כבש בודאי אלא אפשר דיום חשוב ונקרא תיכף איל או לא אם כן ה"ל ברי' אבל כבש ודאי לא הוי וע"ש בט"א שהתעורר בזה וכתב שהוא תמיה גדולה וע"ש שתי' עפ"י הירושלמי. אך הוכיח שם דהש"ס דילן לא ס"ל כהירושלמי עי"ש שתי' בדוחק ולא הו"ל להתנות אלא בברי' או באיל. והנה ר"י דס"ל ברי' הוא סובר כר"א בודאי דקודם שלשים אינו איל וכבש תיכף לאחר שנה אינו נקרא אם כן ה"ל ברי' בפ"ע. אבל בר פדא ספוקי מספקא ליה אי כר"מ והוי איל או כר"א והוי ברי' אבל בכבש א"א לספוקי אך לדברי הירושלמי ע"ש בט"א. והנה דעת הר"מ לא ברירא לן כמ"ש דבפ"ב מה' מעה"ק כתב דפלגס מביא נסכי איל ולא כתב דמתני כמו לב"פ נראה דס"ל כר"י דכבש ודאי לא הוי כמ"ש אח"ז דשעה אחר השנה פסול לכבש ואיל ג"כ לא הוי כמ"ש בהלכות מ"ר נראה דדוקא למ"ד יום בשנה חשיב שנה ולא קודם אם כן א"צ להתנות דגזירת הכתוב מחמת או איל דמביא נסכי איל אך בהלכות הנ"ל בפט"ז דכתב דאם נדר כבש או איל דהוי ספק זה צ"ע דלר"י ליכא ספיקא כלל. וגם כבר כתב דלהר"מ ליכא ספיקא כלל אלא אם ברי' הוא או איל אבל בכבש ליכא ספיקא אך להירושלמי דסובר דשלשים יום לאחר שנה שייך לשנה הקודמת אך הר"מ לא ס"ל דכתב סתם כל הקרבנות שנאמר בהם בן שנה תיכף לאחר שנה פסול אפילו שעה מבואר בפירוש דלא ס"ל הך דירושלמי דאי ס"ל ה"ל לאשמועינן דעד שלשים בעי.