מנחת חינוך · סימן רצ״ח, ט״ז

ואם מותר לעשות מלאכה בי"ט לצורך שבת ע' בפסחים ובתוס' ובר"ן ובבעה"מ ובמלחמות דעתם דמה"ת אין צרכי שבת נעשים בי"ט והוי כמו דעושה לחול רק מטעם הואיל נפקע איסור תורה ומדרבנן מותר משום עירוב תבשילין ועי' בב"י סימן תכ"ו דעתו דגם רבה מודה דצרכי שבת נעשים בי"ט מן התורה ובמג"א שם השיג עליו ואי הטעם רק מחמת הואיל צריך לבשל מבע"י שיהא ראוי לאורחים ע"ש והדברים ארוכים. ועיין בפסחים שם מבואר למ"ד צרכי שבת נעשים בי"ט מן התורה היא אפילו לשבת רחוקה מותר בי"ט לעשות אפילו מה שצריך לשבת רחוקה דהיינו סמוך לי"ט רק גבי שבות מבואר דשבות קרוב' התירו רחוקה לא התירו. וע"ש ברש"י דמותר לעשות בי"ט עבור שבת דהוי כמו שעושה ליומו ולפי זה פשוט דיוה"כ נמי הדין כן אם בישל בר"ה לצורך יה"כ כגון עבור קטנים אינו עושה איסור תורה כלל כי אף שהוא צורך ליה"כ הוי כמו שצריך לו היום ומה"ת אין חילוק בין שבות קרובה או רחוקה רק מדרבנן אסור כי שבות רחוקה לא התירו וז"פ. ונ"פ כמו דמותר לעשות בי"ט מה שצריך בשבת לא"נ דהוי כמו שצריך ליומו ה"נ אפילו מה שאינו א"נ לצורך שבת כגון הוצאת ס"ת בי"ט לצורך שבת ג"כ מותר דהוי כאלו עושה לצורך היום והיום בשביל י"ט מותר מטעם מתוך כיון דהוי לצורך קצת ה"נ כיון דעל שבת הוי צורך קצת מותר כנ"פ. והנה לפי שיטות רוב ראשונים ואחרונים דצרכי שבת אינם נעשים בי"ט ולוקין במקום דל"ש הואיל נ"ל מכל מקום אם הדביק פת בתנור בי"ט ע"ש סמוך לחשיכה ולא נאפית כלל בי"ט רק בשבת בודאי פטור כי על מלאכת י"ט א"ח כי אין עושה מלאכה כלל כמ"ש לעיל אך בשבת סמוך למוצאי שבת אף שנתן בתנור בשבת מכל מקום על האפיה חייבה התורה דאפילו בשבת עצמו אם לקח מן התנור קודם שנאפה לא עשה מלאכה כלל אם כן מ"ל אם לא נאפה או אם נאפה בחול כן ה"נ על כל פנים בי"ט לא עשה מלאכה כלל ועל מה שנאפה בשבת לא מחייב כי עשה מבע"י כמו כל ע"ש שמותר לדבק פת כיון שלא עשה מעשה בשבת וא"ע משום מלאכה אם נעשה בשבת מעצמה (ואם מדרבנן אפשר דאסור) אם כן בודאי כה"ג לא עשה איסור דאורייתא כלל. וכן נמי בשבת ויוה"כ סמוכים זל"ז ועשה מלאכה בא' מהם ולא נגמרה או לא התחילה כמו בנידון שביארתי דהדביק פת ולא נאפה עד הלילה ודאי פטור, מטעם שבת פטור כי לא הי' מלאכ' ומטעם יה"כ פטור כי לא עשה ביה"כ והוי כאלו עשה מבע"י דאין איסור ביה"כ וכן איפכא ביה"כ קודם לשבת ועי' בכריתות דף י"ט דר"י ס"ל דאם עשה מלאכה בה"ש בין יה"כ לשבת פטור דאמרינן חצי עשה ביום זה וחצי עשה ביום זה ואינו מצטרף אך שם בודאי אסור מטעם ח"ש אך כאן נ"ל דאינו איסור דאוריי' כלל ומכל מקום צ"ע ד"ז וא"ד לכלאים וכדומה אם הי' תחלת עשי' באיסור או אפילו בהיתר חייב לבסוף אפילו בלא מעשה דוקא שם דהלאו אפילו בל"מ אבל גבי שבת לא אסרה תורה כלל והוא היתר גמור אם אינו עושה מעשה בשבת ופשוט. ועי' מנחות דף צ"ח גבי שעיר יוהכ"פ דהבבלי' אכלוהו חי בחל יוהכ"פ ע"ש משום שלא היו יכולים לבשלו לא ביו"כ ולא בשבת צ"ע לכאורה למה לא עשו באופן שכתבנו לעשות תחלת הבישול ביוהכ"פ ויוגמר בשבת דליכא איסור מן התורה על כל פנים וצ"ע ובאתי לעורר ויש עוד הרהורי דברים בענין יום טוב ויבואר במק"א אי"ה: