מנחת חינוך · סימן רצ״ו, ו׳

והנה אף דעובר לא מיקרי נפש כמ"ש מכל מקום לענין לעבור על איזה עבירה מפני פ"נ של עובר יש דיעות. דעת בה"ג דמחללין שבת על עובר אף דקודם שיצא ראשו חותכין אותו מפני סכנת האם וכן ההורגו אינו נהרג עליו מכל מקום לענין לעבור על המצות אמרינן מוטב שיחלל שבת א' כדי שישמור שבתות הרבה ומביא ראיה מערכין האשה שהיתה יושבת על המשבר כו' ודעת הרמב"ן דוקא במתה האם דהרי הוא כילוד ודלת ננעלה בפניו ולאו ירך אמו הוא ע"כ מחללין עליו את השבת אבל באמו חיה אין מחללין עליו את השבת. והנה אצל ב"נ אם מותר לעבור עבירה משום העובר אף אם נאמר דמותר לעבור בשביל אחר אפשר דמשום עובר אסור א"ד דאף להרמב"ן דעל עובר אין מחללין מכל מקום זה דוקא בישראל אבל אצל ב"נ דחייב על העוברין אפשר דמיקרי נפש או לא אך דגזירת הכתוב הוא כמ"ש למעלה. ולענין אם מחויב ישראל או ב"נ למסור נפשו עבור עוברין או טרפה יתבאר לקמן בעזהשי"ת ודברי בה"ג ורמב"ן הובאו בר"ן ביומא ובתוס' שם. והנה לפמ"ש לעיל דנראה לי דטרפה גרע מעובר דלא אקרי נפש כלל. אם כן לפי דעת הרמב"ן אסור לחלל שבת בעבור טרפה דגרע מעובר ולדידי' אין מחללין בשביל עובר ובאמת לא ראיתי בשום מקום לומ' דבשביל טרפה אין מחללין את השבת או לעבור שאר עבירות. והנה באמת מבואר ביומא פיוה"כ דאפילו לחיי שעה מפקחין את הגל וכ"פ הר"מ וכ"פ בש"ע א"ח סימן שכ"ט והנה אם הוא קרוב למיתה מחמת הגל הוי גוסס בידי אדם ודינו כטרפה דההורגו אינו נהרג עליו כמבואר בסנהדרין דף ע"ח ובר"מ פ"ב מה' רוצח ומכל מקום מחללין את השבת נראה דבטרפה ג"כ מחללין עליו את השבת וא"כ נראה כדעת בה"ג אף דההורגו אינו נהרג עליו מכל מקום מחללין עליו שבת ומיקרי נפש ועי' תוס' נדה דמ"ד ד"ה איהו מיית ברישא כתבו שם ג"כ כסברת הרמב"ן לחלק בעובר. ואם הרג העובר בין אמו חי' ובין מתה אמו דהו"ל כמאן דמנח בקופסא ואינו תלוי באמו וחייב ההורגו ואח"כ כתבו דאם נאמר דאינו חייב עליו ההורגו אפילו במתה אמו אם כן אמאי אמרינן בערכין דמתה אמו מחללין שבת. ותירצו דאף דאינו נהרג עליו מכל מקום חילול שבת לא תלוי בזה ומביאין ראיה מהך דיומא דהוי גוסס בידי אדם וההורגו אינו נהרג עליו ומכל מקום מפקחין את הגל עי"ש אם כן מפורש להדיא מדבריהם דגם טרפה מחללין את השבת. ונראה דס"ל כדעת בה"ג אבל לדעת הרמב"ן דזה תלוי בזה דעל עובר אין מחללין את השבת אם כן למה על טרפה וגוסס בי"א מחללין כיון דאין נהרגין עליו. ואפשר לומר דסברת הרמב"ן דבטרפה וגוסס בי"א אף שא"ח ההורגו כיון דרוב למיתה מכל מקום לענין חילול שבת כיון דמיעוטי חיים ובפ"נ אין הולכין אחר הרוב ולענין ההורגו כיון דרובו למית' אין נהרגין עליו אבל בעובר דרובו לחיים דרוב יוצאין לאויר העולם ומכל מקום פטרה התורה ממיתה ההורג אותם מכלל דלא מיקרי נפש כלל ע"כ על פ"נ אין מחללין את השבת אבל טרפה וגוסס בי"א דפטרה התורה מצד הסברא כיון דעומדים למות ובפ"נ אין הולכין אחה"ר רק כיון דעכ"פ מיעוטי חיים ע"כ מחללין שבת אבל בעוברין חזינן אף דרובם חיים כשאר אנשים ומכל מקום פטרה התורה חזינן דלא נחשב כלל אצל התורה ולפעמים מצינו דאף ברובו למיתה חייב ההורג כגון גוסס בי"ש ע' תוס' סנהדרין דף ע"ח אבל ברובו לחיים לא מצינו כלל דיפטור ההורגו רק בעובר חזינן דלא נחשבה אצל התורה נפש ע"כ אין מחללין את השבת אבל בטרפה וגוסס בי"ש מחללין כיון דמיעוט חיים. וסברא זו מבואר בתוס' שם בנדה והארכנו קצת ויש לפלפל בענינים אלו ולקמן יבואר עוד בעזה"י.