ודע דז"פ אצלי דגבי ב"נ דוקא ברודף אחר חבירו להורגו ניתן להצב"נ מקרא דשופך דם האדם כו' אבל ברודף אחר עריות בודאי אסור חבירו להרגו דבישראל ילפינן מקרא אבל לב"נ שוה לכל העבירות דלא ניתן להצילו בנפשו כי הכל לישראל נאמר ולא לב"נ וז"פ. ואם רודף אחר עובר להרגו דהיינו דרודף אחר האם ורוצה להרוג העובר תליא במ"ש לעיל אם נקרא נפש כי ב"נ נהרג על העוברין רשאי חבירו להרוג אותו אבל כבר כ' שנ"ל דגם אצל ב"נ לא נקרא ש"ד אלא הוי כמו שאר עבירות אם כן אסור לחבירו להרגו כי לא מקרי רודף כנ"ל בעזה"י. ובישראל שרוצה להרוג עוברין פשיטא דלא מקרי רודף ואסור לחבירו להרוג עליו כי לאו בכלל נפש הוא. שוב מצאתי בתוס' סנהדרין נ"ט ע"א ד"ה ליכא מידעם שכתבו שם מתחלה דקודם שיצא ראשו דבישראל מותר לחתוך העובר ובב"נ אסור כיון דמוזהר על העוברין כצד הראשון שכתבנו ואח"ז כתבו דאפשר גם בב"נ שרי לחתוך העובר. נראה מדבריהם דספוקי מספקא להו דין הנ"ל וגם כתבו סתם דחיה יכולה לחתוך נראה דאף משום הצלת אחר מותר הב"נ ומכל מקום צ"ע בדינים אלו. ולכאורה נראה דישראל הרודף אחר טרפה כיון דהורג את הטרפה אינו חייב מיתה כמבואר בסנהדרין ובר"מ ה' רוצח אפשר דלא מיקרי רציחה ואסור להרוג הרודף אחר הטרפה ואצל ב"נ דחייב בהורג טרפה כמבואר בר"מ פ"ט הספק כמו שנסתפקנו לעיל גבי עוברין אם נקרא נפש כיון דמוזהר ונהרג על הטרפה א"ד דמ"מ לא איקרי רציחה רק דגזירת הכתוב דנהרג כמו שאר עבירות אם כן ה"ל כמו שרודף אחר שאר עבירות דאסור להצילו בנפשו וצ"ע. ולענין אם הישראל מחויב למסור נפשו בעד חבירו טרפה יבואר בעזה"י לקמן. והנה דברי הר"מ הנ"ל לחלק בין קודם שיצא הולד דהוי רודף וביצא ראשו לא הוי רודף דזה טבעו של עולם העתיקו הרב"י בש"ע ח"מ סי' תכ"ה ובסמ"ע כ' הטעם ברישא כיון דלא הוי נפש ובאמת מלשון הר"מ אינו נראה כן וצ"ע שלא הרגיש בזה. ובגוף הדבר שמבואר בר"מ פ"ט מהלכות מלכים שב"נ שהורג את הטרפה חייב עליו והכסף משנה לא הראה מקומו צ"ע כיון דמבואר בסנהדרין דע"ח דטרפה כ"ע מודים דפטור דלא הוי אפילו מקצת נפש. וע"ש ברש"י דהוי גברא קטילא אם כן מנלן לחייב ב"נ ואין ראי' מדחייב על עוברין דשם גזירת הכתוב הוא שופך דם האדם באדם כמבואר בסנהדרין דנ"ז. ועוד מצד הסברא העובר היה ראוי לצאת לאויר העולם והי' חי אבל טרפה דהוא גברא קטילא מנלן לחייב ב"נ ועיין בסנהדרין דפ"ד ע"ב נראה שם דנפלים אקרי נפש וע"ש בתוס' ד"ה ה"א אפילו נפלים וע"ש בתי' השני נראה דיותר יש לחייבו נפל אחר שיצא לאויר העולם מעובר קודם שנולד ולפי זה כיון דב"נ נהרג על העוברין אם כן בנולד אף שהוא בן שמונה חייב ב"נ אם הרג לבן שמונה וצ"ע מאוד בזה כיון דמבואר כ"פ דנפש בן שמונה הוא כאבן אם כן ל"ש לחייבו מיתה כיון דהאי גברא קטילא הוא וצ"ע:
מנחת חינוך · סימן רצ״ו, ה׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.
