מנחת חינוך · סימן רצ״ו, ג׳

והנה לפמש"ל בשם התוס' דאף בלא קרא ולא שימות בהם א"צ למסור נפשו דהוא מצד הסברא רק כדי שלא נילף מרוצח ונערה המאורסה הוצרך הכתוב לכתוב וחי בהם אבל בב"נ אף דלא קאי עליו הפסוק מכל מקום מצד הסברא אין צריך למסור נפשו וכמסקנת הגמרא נראה לפי עניות דעתי לומר גם כן סברא זו דמצד הסברא התורה לא ציותה למסור נפשו עבור העבירה שבא אנס לאנסו כי מה יעשה אדם אם אינו עובר במזיד ובשאט בנפש אבל אם לא נאנס ע"ז רק שהוא חולה ורוצה להציל את נפשו בזו העבירה שיעבור אינו רשאי להציל א"ע בזה. אם כן נלע"ד דין חדש בעזהשי"ת דמבואר בש"ס יומא הנ"ל וכאן בר"מ דכשם שאמרו באנסים כך אמרו בחלאים דחולה שיש לו סכנה הכל נדחה לפניו ובגמרא יליף מקרא וחי בהם ולא שימות בהם דלשמואל משמע ליה מקרא דוחי בהם דאף להציל עצמו בעבירה רשאי אבל בב"נ דלא נפקא לן דמותר לעבור ואל יהרג מקרא דוחי בהם ולא שימות בהם רק מצד הסברא אמרינן כן וכמבואר בתוס' שהבאתי אם כן דוקא אם אנסו אנס לעבור על א' ממצותיו ואם לאו יהרגנו אזי מותר לו לעבור ואל יהרג אבל אם אחזו חולה שיש בו סכנה ואם לא יתרפא עצמו בעבירה א' מז' מצות שלו ימות. בודאי אינו רשאי מצד הסברא להציל א"ע בעבירה זו וכמבואר בח"מ שפ"ח שהבאתי לעיל וזה נכון וברור. וכן נראה מבואר מדברי הר"מ כאן דבישראל כתב כענין שאמרו באנסין כך אמרו בחלאים כיצד מי שחלה כו' וכדברי הש"ס הנ"ל. וביאר בפירוש דגם בחלאים הדין כן דבלא זה הו"א דרק באנסין הדין כן אבל לא בחלאים ובפ"י מה' מלכים בדיני ב"נ כתב ב"נ שאנסו אנס מותר לעבור כו' ולא כתב דאם חלה מותר להתרפאות מא' ממצותיו אע"כ דבאמת אסור לו לרפאות א"ע כי אסור להציל עצמו בעבירה דרק בישראל הנלמד מוחי בהם משמע ליה לשמואל דגם בכה"ג נדחין כל המצות אבל ב"נ דלא קאי גביה וחי בהם רק מצד הסברא אם כן דוקא באונס אבל לא בחולה כנלע"ד נכון בעזה"י. והנה לפמ"ש דר"י לא דריש וחי בהם גבי חולה ולכאורה הא מבואר בע"ז במעשה דבן דמא ב"א של ר' ישמעאל ע"ש דהיה רוצה לומר וחי בהם כו' אפשר דבן דמא לא ס"ל אלא כשמואל ור' ישמעאל היה דוחה אותו דבע"ז בפרהסיא ל"ש זה אף אם דרשינן ג"כ וחי בהם ע"ש. והנה הרהמ"ח לא הביא בפי' פסוק דוחי בהם גבי חלאים. אך מכללא מבואר במצוה רצ"ו דמותר להתרפאות בשאר עבירות חוץ משלשה. אך היה לו להביא הדין דב"נ אסור כדברינו הנ"ל וצ"ע. ולפמ"ש אם ב"נ עבר על איזה עבירה מחמת סכנה חייב מיתה כדינו כמו בישראל אם עבר עבירה א' מג' עבירות בשביל סכנת חולי חייב על העבירה כמבואר בר"מ כאן דאם עבר ונתרפא עונשין אותו הב"ד עונש הראוי לו עפ"י הד"ת כיון שאינו רשאי להתרפאות אם כן ה"ה בב"נ אם ריפא עצמו בעבירה א' חייב מיתה כי אינו רשאי להתרפאות עצמו בשום עבירה כלל. והנה לעיל גבי אנס כ' הר"מ וכ"כ הרהמ"ח דאף בג' עבירות אף דמחויב למסור נפשו מכל מקום אם עבר ולא נהרג אין עונשין אותו כי אונס רחמנא פטריה ממולך וכו' וגם מלנערה לא תעשה דבר וגבי חולי כתב דאם עבר עונשין אותו ולכאורה מה חילוק יש אך הן הן הדברים אשר כתבתי כי כמו נרדף ששיבר את הכלים חייב בכ"ע ואם אנסו על ממון חבירו א"ח עיין בסי' שפ"ח שהבאתי לעיל ע"ש בש"ך אף דשיטת הר"מ דאף אם אנסו חייב בנותן ביד מכל מקום זה דוקא לענין ממון אבל כאן ליכא קרא לפטור אונס. אם כן באנסו על הדבר הזה לעבור ס"ל להר"מ דזה נקרא אונס אבל בחלה בלא נאנס על הדבר רק הוא מציל עצמו בעבירה חייב עונש כמו גבי נרדף דמציל עצמו בממון חבירו לא נקרא אונס רק שם שרי להציל עצמו אך מחויב לשלם אבל גבי ג' עבירות כיון דאינו רשאי אונס לא מיקרי ע"כ הוא חייב עונש כדינו אם כן גבי ב"נ נמי כיון דאינו רשאי לרפאות א"ע חייב העונש כדינו אם עבר וריפא א"ע כנלע"ד ברור בעזה"י. ומצאתי בספר פר"ד דרך האתרים דרוש ב' כתב בפשיטות דב"נ יכול להתרפאות ג"כ במקום סכנה ול"נ כמ"ש. וכ"נ מלשון הר"מ כמו שביארנו בע"ה. ודע דאף אם נאמר דלא כסברתינו אלא דגבי ב"נ ג"כ שוה חולה לאונס ומותר להתרפאות במקום סכנה מכל מקום אפשר לומר כיון דבגמרא יומא מביא כמה ילפותות דפ"נ דוחה שבת ואמר רבא לכולהו אית להו פירכא אשכחן ודאי ספק מנלן ויליף מוחי בהם חזינן דאצטריך ילפותא על ס' פ"נ דדוחה שבת ובב"נ דליכא ילפותא רק מצד הסברא אפשר דאינו נדחה רק ודאי ולא ספק פ"נ וצ"ע. ועוד נוכל לומר דמצד הסברא פ"נ דוחה עבירה רק לאיש עצמו המסוכן אבל שיעבור א' בשביל סכנת חבירו אפשר דאינו מצד הסברא רק בישראל יליף דנדחה לאחר ג"כ ועיין בתוס' יוה"כ שכתב עיקר הילפותא דיהיה נדחה שבת מפני ישראל אחר ע"ש. אם כן גבי ב"נ לא ניתן לדחות רק להמסוכן עצמו אבל אחר אינו רשאי לעבור מפני סכנת אחר דבב"נ לא מצינו ילפותא רק מצד הסברא ובזה אין סברא כלל לעבור בשביל חבירו. והנה נ"ל בישראל דמצוה לעזור ולרפאות לחבירו ואם לאו עובר על לאו דלא תעמוד על דם רעך כמבואר בר"מ ה' רוצח אבל ב"נ אינו מצווה ע"ז אם כן אין מצוה עליו לעזור ולרפאות לחבירו ומה"ת יעשה עכו"ם עבירה בשביל חבירו. ולפי זה נראה דאף אי אמרינן ב"נ מותר להתרפאות בעבירה מותר לו להתרפאות אף בג' עבירות כי לדידיה אין חילוק כלל כמבואר בגמרא ובר"מ גבי אנס דאפילו ע"ז יוכל לעבוד מכל מקום אם העלה בלבו טינא על אשת חבירו והוא מסוכן נהי דלדידי' שרי מכל מקום היא מוזהרת ג"כ על ג"ע ואסורה להבעל לו דאסורה לעבור עבירה בשביל אחר המסוכן אבל בישראל באותן עבירות שרשאי לעבור גם אחר רשאי ומצוה גדולה כמבואר בסמוך אבל בב"נ נראה נהי דהוא עצמו שרי להציל נפשו בעבירה אבל ב"נ אחר אסור בשביל חבירו כנ"ל נכון ב"ה.