מנחת חינוך · סימן רצ״ו, י״ד

ועוד מבואר בר"מ דאם סיעה של ב"א ואמרו להם עכו"ם תנו לנו א' מכם ונהרגהו ואם לאו נהרוג כולכם יהרגו כולם ואל ימסרו להם נפש מישראל ואם ייחדוהו להם ואמרו תנו לנו את פלוני ואם לאו נהרוג את כולכם אם הי' חייב מיתה כשבע בן בוכרי יתנו אותו ואין מורין להם לכתחלה ואם אינו חייב מיתה יהרגו כולם ואל ימסרו אותו ע"כ ועיין כסף משנה שמבואר בירושלמי בברייתא דייחדו להם א' כגון שבע בן בוכרי ומסרו אותו וע"ז פליגי ר"י ור"ל דר"ל סובר והוא שחייב מיתה כשבע ב"ב ור"י סובר דאע"פ שא"ח מיתה דעיקר תלוי בייחדו והר"מ פסק כר"ל אף על פי דהלכה כר"י נגד ר"ל מכל מקום לישנא דמתניתא מסייע לר"ל וס' נפשות להחמיר ע"כ פסק כר"ל ומ"ש דס' נפשות להחמיר אף על פי דנימא איפכא דס' נפשות דידהו ולא יהרגו כדאמרינן בכ"ד ס"נ להקל אך סברתו כסברת התה"ד מובא בש"ך דגבי אלו הדברים שהתורה לא הקפידה על נפשות מישראל ל"ש ס' נפשות להקל והוי ככל ספיקא דאורייתא ולחומרא ע"כ פוסק דלא ימסרו. ועיין בל' הרהמ"ח שכתב אבל אם ייחדוהו להם מוסרין אותו כענין הידוע כשבע בן בוכרי סתם הדבר ואין הכרע אם עיקר כוונתו כמו שהתחיל דתלוי בייחדו והראה כאותו מעשה שאירע בשבע ב"ב היינו דייחדו או אפשר כוונתו דוקא כשבע בן בוכרי דהיינו דח"מ כשבע ב"ב והראשון נראה עיקר בלשון הרהמ"ח. וע' יו"ד סי' קנ"ז מביא שני הדיעות ועט"ז וש"ך. והנה דין זה הוי אביזרא דש"ד כי המוסר אינו חייב מיתה רק עובר על לא תעמוד על דם רעך והכסף משנה מביא בשם הרמ"ך שהקשה על דין זה דתוספתא כיון שמבואר בש"ס שלנו דש"ד דיהרג ואל יעבור הוא מצד הסברא דמאי חזית והיינו דוקא אם חבירו ניצל במסירת נפשו צריך למסור נפש להצלת חבירו אבל הכא אף אם ימסור נפשו יהי' חבירו נהרג כי האנס רוצה להרוג כולם וא"כ למה יהרג וע"ש שכתב דבלא יחדו ניחא דבכל איש שרוצים למסור אמרינן מאי חזית ע"ש. ודבריו צ"ע דמ"מ כיון דחבירו אינו ניצל וא"כ כ"א יכול להציל עצמו מפני פ"נ והי' ראוי להיות כל דאלים גבר דכ"א למה ימסור נפשו בחנם בלא הצלת חבירו וע"ש דלר"ל וכפי פסק הר"מ דאף בייחדו אם אינו ח"מ אסורים למסרו ע"ז ודאי קשה קושית הרמ"ך כיון דהוא והם נהרגין ל"ש מאי חזית לכן באמת פירש"י בסנהדרין דע"ב דשבע ב"ב כיון דייחדו והוא והם נהרגין ע"כ ימסרו אותו. ורש"י מביא עוד פי' מחמת דהי' מורד והי' ח"מ ועיין כסף משנה תירץ אף על פי דמבואר בש"ס דש"ד סברא הוא אינו עיקר הטעם רק דקבלה היתה בידם דבש"ד יהרג אלא שנתנו טעם מסברא היכי דשייך אבל אה"נ אף דלא שייך מכל מקום יהרג ואל יעבור ע"ש ובלחם משנה דחה זו כיון דבר"מ מבואר דבש"ד היא מצד הסברא ואיך פסק דין זה ע"ש. והנה נ"פ לפי דברי הכסף משנה דהוא קבלה בידינו אך דהש"ס נתנו עוד סברא לזה אם כן בב"נ לפי שפסק הר"מ דא"צ למסור עצמו אפילו על ע"ז דאינם מצווים כלל על קד"ה אך בש"ד כ' המ"ל כיון דהוא מצד השכל גם הוא יהרג כיון דנפש חבירו אבוד אסור לו לעבור מחמת מאי חזית ע"ש והבאנו לעיל אם כן בב"נ כה"ג אם אנס יחדו לא' מהם אף על פי שא"ח מיתה מכל מקום כיון דהוא והם נהרגין ע"ש הסברא ואסור למסור נפשם כי ל"ש הסברא וכן אפילו אם לא יחדו כפי מ"ש לעיל דל"ש הסברא הנ"ל דמאי חזית. אם כן בב"נ ימסרו אותו ואין צריך למסור נפשם ואינם רשאים ועוברים מאך את דמכם כו' כנ"ל ברור בעזה"י. והנה נ"ל דבדין זה אף אם לא יחדו מכל מקום אם הי' טרפה ביניהם כיון דכבר כתבתי דלא איקרי נפש כלל אם כן מותר למסרו ולהציל עצמם דל"ש הסברא דמ"ח כו' דודאי דמי' סומק טפי וגם הקבלה ביד חכמינו זכרונם לברכה מכל מקום זה לא מיקרי ש"ד כנ"ל. ובב"נ אם נאמר כסברת הכסף משנה (דלמא) [דבלא] יחדו שייך הסברא דמאי חזית כו' אם כן גם ב"נ אסור למסור בלא יחדו ובטרפה כיון שנהרגין על הטרפה אם כן אסורים למסור או אפשר דמ"מ לא הוי ש"ד וכבר נסתפקתי לעיל בכיו"ב. ודע דאף אם לא יחדו להם והי' בין הסיעה ישראלים איש א' שנגמר דינו בב"ד להמיתו אך נמלט ועתה רוצים עכו"ם שיתנו להם א' אם רשאין ליתן להם האיש הזה כיון דגברא קטילא הוא עיין ר"מ פי"ד מה' סנהדרין דאף דנגמר דינו ויכול להמיתו בכל מיתה שירצה מכל מקום צריך שיהי' יד העדים בו תחלה ואם נקטעה יד העדים פטור אם כן אפשר דאסור למסור לו להאנסים כיון דפטור עתה בלא העדים הוי ככל אדם ומחויבים למסור עבורו וע"ש פי"ג ובש"ס סנהדרין דמ"ד. ואף אם יחדו להם מכל מקום אינו ח"מ כלל כי צריך דוקא שיהי' יד העדים בו ועי' בלשון הר"מ שכ' ואין רשות לשאר העם להמיתו תחלה נראה דאפשר דלכתחלה אסורים להרגו אבל אם הרגו אחר אינו נהרג עליו ומכל מקום נראה דהטעם מחמת דעומד למות ע"י העדים אבל בנקטעה יד העדים כיון דלא אפשר לקיים כדכתיב נפטר לגמרי וצ"ע ואין כאן מקומו. אך אם הי' ביניהם רוצח שנגמר דינו כיון דמצוה ביד כל אדם ובכ"ד שאתה יכול להמיתו בודאי ימסרו אותו כיון דגברא קטילא הוא וז"פ: