והנה בגוף הדין דמשמע דהר"מ ס"ל אפילו בלא מעשה ג"כ יהרג בג"ע ובאמת התוס' כתבו כיון דבג"ע יהרג יליף מהיקישא דרוצח ושם דוקא במעשה כי בלא מעשה אינו מחויב להציל חבירו בדמו ולכאורה ראי' אלימתא היא ועכצ"ל דהר"מ ס"ל גבי רוצח ג"כ אפילו בלא מעשה ולקמן אכתוב דע"כ הר"מ מודה גבי ש"ד כסברת התוס' כי הוא ש"ס ערוכה עיין לקמן. והנה לאותן השיטות הסוברים דבאין מעשה אף בג"ע יעבור משכחת לה אף באיש כגון שהי' מקושה ודבקוהו אונסים לערוה א"צ למ"נ עיין ביבמות פ' הבע"י. ואם עבר ולא נהרג בעריות דעת התוס' דאין חיוב מב"ד ולא מלקות כיון דהוי אונס. אך דעת הר"ם כיון דאין קישוי אלא לדעת חייב מב"ד ע' כאן בכ"מ ומבואר בהדיא בר"מ פ"א מהא"ב ובפ"כ מהלכות סנהדרין וע"ש עוד בכ"מ כתב דחייב מב"ד מכל מקום אינו נהרג דל"ש התראה כיון שהי' באונס ויש להאריך בזה ואין כאן מקומו. והנה הרהמ"ח הביא שיטות שכל שקדושין תופסין בה אינה בכלל עריות כגון אלמנה לכה"ג כו' או ממזרת כו' נ"ל דוקא אלו וכיו"ב דהם חייבי לאוין ואינן בכלל עריות אבל נדה דהם ח"כ והם בכלל עריות המבוארים פ' אחרי מות אף שקדושין תופסין בנדה כמבואר ביבמות מכל מקום לענין זה הוי בכלל ערוה שיהרג עי' בלשון הר"מ פ"א מה' אישות ה"ה כתב וז"ל כל שאסר בתורה ביאתו וחייב על ביאתו כרת והם האמורים בפ' אחרי מות הם הנקראים עריות עכ"ל מבואר שהם בכלל עריות וכ"ה בפ"ד שם המקדש א' מעריות אינה מקודשת חוץ מנדה מבואר דהיא בכלל עריות רק דגזירת הכתוב שקדושין תופסין בה כמבואר ביבמות וז"פ. ועי' בב"י יו"ד ה' נדה לענין למשש הדפק באשתו נדה בסי' קנ"ה. ושוב הראני בשו"ת פני יהושע להגאון מגיני שלמה שפלפל בזה באריכות ולא נפניתי לעמוד בדבריו. ועוד נראה דאפשר דסוטה אף על פי שקידושין תופסין בה ואינה מכלל ח"כ ג"כ מכל מקום כיון דמבואר ביבמות דצרת סוטה אסורה דטומאה כתיב בה כעריות וכ"פ הר"מ פ"ו מהלכות יבום אם כן חזינן אפילו להיות פטורה מחליצה ומיבום הוי כעריות וא"כ לענין זה נמי דינה כעריות שמחויב למסור נפשו ע"ז כנ"ל בעזה"י. (ועי' בחידושי הר"ן לסנהדרין אם כופין אותו לבא על הבהמה אע"ג דליכא פגם ואי"ע יעוש"ה) ונר' דיבמה לשוק אף שהוא ס' אם קדושין תופסין מכל מקום נראה דהיא אינה בכלל עריות כי הוא ח"ל והא דהוי סברא דאין קדושין תופסין הוא מחמת לא תהי' היינו הוויה והוא גזירת הכתוב אבל אינה בכלל עריות כנלע"ד. ועי' בנו"ב סי' נ"ד ולקמן במצוה תקצ"ט.
מנחת חינוך · סימן רצ״ו, י״א
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.
