מנחת חינוך · סימן רצ״ו, י׳

הב' גילוי עריות גם כן אפילו בצנעה יהרג ואל יעבור ודעת הרז"ה דלהנאת עצמו יעבור דוקא באונס להעביר ע"ד לבעול אבל אם הנבעל עצמו אונסו בשביל הנאתו יעבור ואל יהרג דסובר דאסתר גילוי עריות הוי מחמת לקחה לו לבת א"ת לבת אלא לבית ומכל מקום סובר רבא דהנאת עצמו שאני ואפילו את"ל דאסתר לאו ג"ע הוי מכל מקום תירוצא דרבא אף על ג"ע ע"ש. ועיין ברמב"ן שם בס' המלחמות דמביא כמה ראיות מקדושין ועוד ראיות דאף להנאת עצמן יהרג ואסתר לאו ג"ע ע"ש. ועתוס' ובר"נ ונ"י ובש"ע ותראה השיטות ורה"פ חולקין על הבעה"מ בזה וכ"ה בש"ע. וז"ל הר"מ שם ה"ב בד"א בשאר מצות חוץ מעכו"ם וג"ע וש"ד כו' בד"א בזמן שהעכו"ם מתכוין להנאת עצמו כגון שאנסו לבנות לו ביתו בשבת או אנס אשה לבועלה וכיו"ב אבל אם נתכוין כו'. והנה בזה שכתב דאנס אשה לבועלה להנאת עצמו יעבור כ' הכסף משנה דפסק כרבא דהנאת עצמו שאני וסובר דעכו"ם הבא על ב"י לא הוי ג"ע כו' בב"ד של שם כו' ולית להו דרשא דלבת. ונראה דפשיטא לי' להכסף משנה דבג"ע אפילו להנאת עצמו יהרג והר"מ כולל דין זה מחמת הנאת עצמו ע"כ דלא הוי ג"ע. אך לכאורה קשה למה לו להר"מ הטעם מחמת הנאת עצמו תפ"ל דאפילו ג"ע ממש כיון דהוי קרקע עולם אינה מחויבת למסור עצמה. אך דהר"ם כלל וכת' שאנסו כו' לבשל ומיירי במעשה אם כן מ"ש וכן אם אנס כו' מיירי אפילו במעשה שאנסוה שתביא אותו עליה מכל מקום כיון דלא הוי ג"ע רק כמו שאר עבירות ובשאר עבירות מותר להנאת עצמו וכבר כתבתי בשם קונטרס תוסיה"כ דאפשר דהר"מ אין סובר כתירוצא דקרקע עולם ופליג על שיטת התוס' והר"ן וסובר דאפילו בלא מעשה חייב למסור עצמו בג"ע ע"כ מוכרח לומר דלא הוי ג"ע רק כמו שאר עבירות. ולכאורה יש ראי' להר"מ מה שפסק דלא כאביי מש"ס דע"ז דנ"ד דמקשי גבי ע"ז אונס רחמנא פטרי' שנאמר ולנערה לא תעשה דבר ומאי קושיא שאני גבי נערה דאינה צריכה למסור עצמה דהיא קרקע עולם אבל שם דמחויב למסור עצמו אפשר שהוא חייב אם עבר וכבר עמדו התוס' בקושיא זו ע"ש וביומא מה שתירצו ורבינו לא ניחא לי' בתירוצם וסובר דאביי ורבא פליגי כאן בסנהדרין ורבא לא ס"ל הסברא דקרקע עולם רק הנאת עצמו וע"כ מוכרח לומר דאסתר לא הוי ג"ע כמבואר שם בתוס' ובר"נ. ולכאורה קשה כיון דבג"ע יהרג ולא מהני הנאת עצמו באית בה מעשה או להר"מ אף דלית מעשה רק עכו"ם הבא על בת ישראל לאו ג"ע הוא דב"ד של שם גזרו או מלא תתחתן בם קשה לשיטות הסוברים דאף על אביזרא דג"ע יהרג אם כן מאי מהני הנאת עצמו התינח להר"מ שכתבתי לעיל דל"ל האי סברא דאביזרא נמי יהרג אבל לרוב שיטות הראשונים דגם על אביזרא יהרג מאי מהני דלא הוי ג"ע. שני תירוצים בדבר חדא כיון דלא הוי אלא מדרבנן לא הוי אביזרי' שיהרג כמבואר בש"ך והראשונים שהביאו ראי' מהעלה בלבו טינא דמקשה הש"ס בשלמא אם א"א הוי ניחא אע"ג דלא הוי אלא קריבה דג"ע מוכח דעל אביזרא נמי יהרג הם סוברים כשיטת הר"מ דקריבה דג"ע עוברים בלאו. אבל אם קריבה דג"ע לא הוי אלא מדרבנן לא חשוב אביזרא דג"ע שיהרג ע"ז. ועש"ך שם דעל ערוה דרבנן אין צריך למסור נפשו דלא הוי אביזרא דג"ע וחוץ לזה ל"ש לומר אביזרא דג"ע כיון דלאו ג"ע מה ענין איסור לעריות דאביזרא כגון בערוה דהתורה אסרה בחיוב מיתה והקריבה דערוה ג"כ אסור שייך לומר דהוי ג"ע והוי אביזרא מעין אותו דבר אבל מאי דלא הוי ערוה כלל ל"ש לו' אביזרא דערוה דאין סברא כיון דהם תחת סוג א' דהיינו ביאה תהי' אביזרא דג"ע ל"ש לומר כן, וכן מבואר כאן בד' הרהמ"ח דאף אלמנה לכה"ג גו"ח לכה"ד אינן עריות לחייב עליהם וליהרג ואין הכרח דאותן השיטות יסברו דעל אביזרי' לא יהרג רק דלא הוי אביזרא כלל. אך קושיא זו מבואר בר"נ דפסחים דהקשה דגזרת ב"ד של שם לא גרע מאביזרא ע"ש ומכל מקום אין קושי' על אותם השיטות כי הם ס"ל לחלק דלא הוי אביזרא. ועמ"ל הביא בשם הרא"ם דכהן בחלוצה יהרג דאף דאינו אלא מדרבנן יהרג דהוי אביזרא דג"ע כיון דאסורה עליו מכח ג"ע וה"ר מסנהדרין דהעלה לבו טינא והיתה פנויה ומכל מקום אמרו חכמים ימות. ואני תמה שמביא ראי' לסתור דשם אמרו ימות ואל ידבר כו' ואל תעמוד אחורי הגדר כו' ומקשה הש"ס הניחא למאן דאמר אשת איש היתה אלא למאן דאמר פנויה מאי כולי האי ומתרץ כדי שלא יהיו בנות ישראל פרוצות כו' או משום פגם משפחה ומזה דהש"ס מקשה הניחא למ"ד אשת איש שפיר אמרו דימות והלא אינו ג"ע רק קריבה מזה מוכח דאף על קריבה יהרג ואם כן אי נימא אף על איסור דרבנן הוי גם כן אביזרא מאי קשה להש"ס אי פנויה היא מאי כולי האי מכל מקום הוי אביזרא אף אי נימא דפנויה דרבנן ומכ"ש לדעת הר"מ שהיא דאורייתא א"ו מדרבנן או אפילו מדאורייתא במקום דלא הוי ערוה לא הוי גם כן אביזרא דג"ע וצריך הגמרא לתרץ כדי שלא יהיו ב"י פרוצות או משום פגם משפחה: