מנחת חינוך · סימן רצ״ג, ב׳

והנה ז"ל הר"מ שם מ"ע להקריב כל הקרבנות מיום השמיני והלאה שנאמר והי' כו' ומיום השמיני כו' וכל שבעת הימים נקרא מחו"ז עכ"ל. והנה סתם כלשון הפסוק ור' אפטרוקי רמי והי' שבעת ימים משמע דלילה חזי ומיום השמיני משמע דלילה לא חזי וע"כ מתרץ דיום להרצאה ואינו מבואר בר"מ דין זה דליל השמינית מה דינה אם דינו כמח"ז כר' אפטרוקי או דאינו מח"ז רק דהוא לילה. ולכאורה קשה למה סתם רבינו וגם הרהמ"ח. אך באמת התוס' שם בזבחים ובחולין הקשו מאי נ"מ אי פסול מחמת מח"ז או מחמת לילה ותי' דמחמת לילה אם עלה לא ירד לר"ש. וא"כ כיון דהר"מ פסק פ"ג מהלכות פסהמ"ק דאם עלתה תרד בנשחטה בלילה אם כן אין נ"מ וא"צ לכתוב רק תוך ז' פסול ומיום השמיני כשר והלילה בלאו הכי פסולה. גם מ"ש התוס' נ"מ בבמה ל"ש האידנא. אך קשה לפי מה שפסק הר"מ פח"י מהמעה"ק ה"ז שחט מחו"ז כו' בתוך ז' ימי הלידה פטור בחוץ הואיל ואינו מתקבל בפנים ובהי"ז כתב דהשוחט בלילה בחוץ חייב אם כן יש נ"מ דמשום מח"ז פטור אם שחט בחוץ ומשום לילה חייב ונ"ל דבליל ח' אף דהוי מח"ז מכל מקום חייב אם שחט בחוץ כמו בלילה דעלמא דהקשו שם בתוס' מ"ש משלמים ששחטן קודם פתיחת דלתות ההיכל דפטור ותירצו דשם הוי מחוסר מעשה וכאן לילה אין מח"ז כמבואר כאן וא"כ כיון דלילה לא הוי מח"ז לענין לילה אם כן אף דהוי מח"ז מחמת קודם ח' ימים חייב כיון דראוי לבא בפנים ולילה לא הוי מח"ז אבל מח"ז דמבואר בר"מ תוך ז' או זב וזבה בתוך ימי ספירתם דהוי בימים הקודמים אם כן הוי מח"ז אבל בלילה הקודמת לא הוי מח"ז ע"כ כתב הר"מ דמחוסר זמן בתוך ז' ימים אבל בליל ח' חייב אף אם הוי מח"ז אם כן אין נ"מ לדינא אם פסול מחמת מח"ז או מחמת לילה ע"כ לא הביא הר"מ זה וכאן בזבחים מבואר זה בדף י"ב דלילה לאו מח"ז. אך קשה על הר"מ כיון דפסק מח"ז פטור בשחט בחוץ אך כתבתי דבליל ח' נהי דהוי מח"ז מכל מקום כיון דלילה לאו מח"ז הוא ע"כ חייב בשחט בחוץ הא באמת הר"מ פ"ג ממחוסרי כפורים פסק כחזקי' דלילה מחוסר זמן הוא וע' פ"ב מהל' חגיגה אם כן לדידי' גם בלילה א"ח משום ש"ח דהוי מחו"ז. אך לפ"ז צ"ע על פסק הר"מ דפוסק דהשוחט בלילה חייב תתעורר קושית התוס' מ"ש משלמים ששחטן קודם פתיחת דלתות ההיכל דפטור ולהר"מ לא יספיק תי' התוס' כיון דלילה אינו מח"ז דהוא עצמו פוסק דלילה מח"ז. ואפשר יש להר"מ חילוק אהא דחייב שוחט בלילה על כל פנים לפי פסק שלו דשוחט בלילה חייב ומח"ז פטור ואי אמרינן כר' אפטרוקי דבלילה הוי מח"ז פטור (אם) [אף] בליל ח' אם כן הו"ל להר"מ להביא הדין ולחלק בין לילה לליל השמינית ואדרבא מלשונו בהמעה"ק נראה דוקא תוך ז' הוי מחו"ז ולא בליל ח' וצ"ע. והנה הרהמ"ח בסוף דבריו הביא בשם הר"מ דל"ד במקריב מח"ז עובר בעשה דה"ה במקדיש מחו"ז עובר בעשה והוא מבואר ביומא ס"ג ובזבחים ובחולין מרומיא דר"א דמתרץ יום להרצאה ולילה לקדושה. מבואר דקודם לזה אסור להקדיש מח"ז ובאמת הרב המחבר הבין בכוונת הר"מ שכתב שם וכן המקדיש מח"ז הרי הוא כמקדיש בע"מ עובר ואינו לוקה כמו שביארנו אם כן נראה בהדיא מדבריו דוקא דאינו לוקה מטעם שביאר כי הוא רק עשה אבל איסורא איכא ועובר בעשה. אך קשה כיון דאסור להקדיש מח"ז ומבואר שם בזבחים מחמת רומיא דקרא אמרינן לילה לקדושה יום להרצא' אם כן בלילה השמינית מותר להקדיש ולמה השמיט הר"מ דין זה דבליל השמינית יכול להקדישו. וז"ל הגמרא שם תני דבי ר"י ליל שמינית נכנס לדיר להתעשר וכדר' אפטרוקי כו' הא כיצד לילה לקדושה יום להרצאה והנה לא הביא כאן הר"מ והרהמ"ח ד"ז דלילה מותר להקדישו. וכן לקמן פ"ו מה' בכורות כתב הר"מ דאין מח"ז נכנס לדיר להתעשר ולא הביא דבליל שמינית נכנס להתעשר וע"ש בכ"מ שתמה על רבינו שהשמיט זה. ולפמ"ש לעיל לק"מ דבגמרא שם מבואר דר"פ אמר אפילו תימא מאורתא לילה אין מח"ז כדתני דבי ר"י ליל שמיני נכנס לדיר להתעשר וכדר' אפטרוקי כו' הא כיצד לילה לקדושה כו' ופירש"י אף דלא חזי להקרבה עד הבוקר מכל מקום בלילה יכול להקדיש דלילה לאו מח"ז וא"כ כיון דהר"מ הכריע דהלכה כחזקיה דלילה הוי מח"ז אם כן גם בליל ח' א"י להקדיש ואינו נכנס לדיר להתעשר כיון דלילה מחו"ז היא כמבואר שם בהדיא ע"כ כיון דהכריע כחזקי' ע"כ לא ס"ל הדרשא דרא"פ אם כן גם בלילה א"י להקדיש ע"כ לא הביא הר"מ כאן ולא בהלכות בכורות דבלילה יכול להקדיש כי לדידי' בליל השמיני א"י להקדיש וגם אינו נכנס לדיר להתעשר אם כן כיון דלדידי' רומיא דרא"פ לאו רומיא הוא אם כן כאן שכתב דמיום השמיני והלאה חזי ממילא נשמע דקודם השמיני אף בליל השמיני הוי מח"ז אם כן בודאי א"ח מחמת ש"ח בליל השמיני. ומ"ש בתוך שבעת ימים בהמעה"ק אינו דקדוק כ"כ. ומכל מקום צ"ע דה"ל לפרש זה אבל ז"ב דלשיטת הר"מ אסור להקדישו בלילה וגם אינו נכנס לדיר ול"ק קושית הכסף משנה כנ"ל נכון בעזהשי"ת. והנה אף דאסור להקדיש מח"ז מכל מקום אם עבר והקדישו הרי הוא הקדש וכ"נ מלשון הר"מ שדימה אותו לבע"מ עובר והתם הוי הקדש כמ"ש שם קודם לזה. ונראה דקדיש הגוף בהגיע הזמן וע' זבחים קי"א ע"ב בתוס' ד"ה היתר כתבו בהדיא כאן דאם עבר והקדישו הוא קדוש אף לרבא דסובר כל מלתא דא"ר ל"ת אעל"מ מכל מקום יש איזה טעם ע"ש בתוס' וכ"כ תוס' תמורה דף י"ט ע"ב ד"ה והא מח"ז דבדיעבד קדיש דיליף מבכור ע"ש ובמקומות הנרשמים: