שיהי' כל קרבן כו'. דין זה מובא בר"מ פ"ג מה' איסורי מזבח וע' מ"ל פלפל אם הא דאסרה תורה קודם ח' ימים הוא מטעם ספק נפל ובכלו לו חדשיו מותר אפילו תוך שמונה או דגזירת הכתוב אף בידוע שכלו לו חדשיו וע"ש שמביא בשם התוס' ב"ק י"א ותוס' מנחות ושאר ראיות דגזירת הכתוב הוא אפילו בידוע שכלו חדשיו מכל מקום אסור להקריבו קודם ח' ימים ועיין באחרונים ובתב"ש כולם הסכימו לזה ועיין בשבת פראד"מ. ואם יצא ראשו או פדחתו והחזירו כיון דקיימא לן בכ"מ עיין ביו"ד סי' י"ד ובה' מילה דאם יצא ראשו הרי הוא כילוד ומונין לו שמונת ימי מילה מיציאת ראשו אם כן כאן נמי אם יצא ראשו והחזירו ואח"כ נולד מונין לו מיום שיצא ראשו דאז הוי כילוד עיין תב"ש סי' י"ד לענין נפל מה דינו אם יצא (מ"מ) [ודין] נפל בהחזיר ראשו והוא במעי אמו ע"ש ויש לפלפל בזה. והנה אם בעינן שבעה ימים מעל"ע ואח"ז ראוי לקרבן או תיכף בליל השמיני חזי לקרבן ולא בעינן מעל"ע עיין בשבת דף קל"ו ע"א דר"פ איקלעי כו' ועביד להו עגלא תילתא ביממא דשבעה ואמרו לי' אי אתרחיתו עד לאורתא הוי אכלינן מיניה נראה דתיכף בלילה יצא מכלל נפל וכפירש"י בהדיא ד"ה הוי דמקצת היום ככולו כדכתיב מיום השמיני כו' ודוקא לקרבן לא חזי דאורתא לאו בת הקרבה הוא כו' אבל לענין חולין מותר וכ"כ הר"ן אם כן מפורש בדבריהם דאמרינן מקצת היום ככולו. וע' פמ"ג במ"ז ליו"ד סי' ט"ו סק"ג כתב ודע עוד הא דבעינן ז' ימים עד תחלת ליל שמיני כדאמרינן דר' אפטרוקי רמי והיה שבעת ימים תחת אמו הא לילה חזי וכתיב מיום השמיני והלאה הא לילה לא חזי הא כיצד לילה לקדושה יום להרצאה אלמא תחלת ליל ח' יצא מכלל נפל ע"ש ואח"כ כ' ודע דשבעה ימים בעינן מעל"ע כו' דא"כ מאי פריך בשבת ממהל היכי מהלינן. והנה דבריו סותרים זא"ז דמדר' אפטרוקי נשמע דבלילה חזי ולא בעינן מעל"ע וגם מגמ' הנ"ל מוכח דלא בעינן מעל"ע וראייתו משבת תמוה דשם באדם קיימינן דשיעור שיצא מכלל נפל הוא בל' יום ובסוף הספר נדפס בשם גאון א' לסתור דברי הפמ"ג בזה וכ' ג"כ דמשבת אין ראיה. והנה הגדול הנ"ל הביא ראיה מש"ס דיומא דף ס"ג והבאנו לעיל טעמא דרבי קרא שעיר המשתלח הא לא"ה ה"א דשעיר המשתלח מח"ז שפיר דמי הא בלאו הכי אין הגורל קובע אלא בראוי לשם ואי דבעינן מעל"ע משכחת לה שנתמלאו לו ז' מעל"ע אחר חצות היום של יו"כ והוא מגריל קודם חצות היום אם כן אי לא כתבה התורה והו"א שעיר המשתלח כשר במח"ז היה יכול להגריל דאי נפל עליו הגורל [לה'] ל"ה מח"ז פסול דימתין עד אחר חצות ואז לא יהי' מח"ז ואי יעלה עליו הגורל לעזאזאל ישלח אותו תיכף ע"כ כתבה התורה דגם שעיר המשתלח פסול במח"ז ע"ש. וראיה זו איני מכיר כלל הא מבואר שם בש"ס לפני זה מנין שלא נקדישנו מח"ז ת"ל קרבן וכ"ה בהרהמ"ח בסוף המצוה דהמקדיש מח"ז עובר בעשה ועיין ר"מ שם. וא"כ מקשה הש"ס שפיר דבלאו הכי אינו יכול להגריל כי אינו ראוי לשם ואי דמשלח אח"ז מכל מקום בשעת הגורל נעשה הקדש כמבואר בפ' טרף בקלפי דהגורל עושהו חטאת ע"ש אם כן אף בלא הקרא לא יוכל להגריל שמא יעלה עליו הגורל לד' ועובר בעשה ואסור להקדישו ע"כ מוכרח הש"ס שם לתרץ דלא הי' מח"ז בשעת הגרלה וז"פ ואין ראיה כלל. וע"ש ברש"י שכ' כיון דא"י היאך יעלה הגורל ג"כ אסור להיות א' מהם מח"ז וז"פ. וע"ש שהביא עוד ראיה מהך דר' אפטרוקי והיא ראיה נכונה. ומ"ש מדהתו"ס ערכין דח"י ע"ב שהקשו למה לי שנתו ולא של מנין עולם הא בלאו הכי ידעינן שלא יהיה משכחת להקריב תמידין בר"ה דאי נולדו קודם ר"ה אם כן הם בר"ה בשנה שניה ואי דנולדו בר"ה ה"ל מח"ז וי"מ דאין מתחיל השנה אלא מיום הרצאה ואינו כן דהא אמרינן בזבחים שעות פוסלות בקדשים אם שחט קדשים קודם שעברה שנתו וקודם זריקה עברה שנתו דפסול ואי אזלינן בתר הרצאה לא תמצא דין זה שהרי לעולם בן שנתו ע"ש. ואם נאמר דלהרצאה בעינן מעל"ע אם כן משכחת לה שפיר דנולד באמצע היום וא"כ נראה להרצאה גם כן באמצע היום ואח"ז נתמלאה שנה באמצע היום ושחט קודם שנתמלאה שנה ובין שחיטה לזריקה נתמלאה לו שנה אלא ודאי דעת התוס' דלהרצאה נתרצה תיכף בתחלת הלילה אם כן בשנה אחר הרצאה לא משכחת לה שתהא נתמלאה שנה בין שחיטה לזריקה כי נעשה בן שנה גם כן בתחלת הלילה ע"ש וזה ראיה נכונה. ומצאתי בנוב"י ת' יו"ד סי' ז' מביא ג"כ ראיות אלו. ועיין בזבחים דף י"ב וחולין פ"א ר' אפטרוקי רמי כתיב יהי' שבעת ימים תחת אמו הא לילה חזי וכתיב ומיום השמיני והלאה הא לילה לא חזי כיצד לילה לקדושה יום להרצאה והקשו התוס' ל"ל קרא הא מביום צוותו נפקא דלילה פסול להקרבה וע"ש מה שתירצו דהתורה פסלה בליל השמיני מחמת מח"ז ולא מחמת לילה ויש נ"מ בזה. וגם אני כתבתי בחיבורי נ"מ ע' לעיל ע"כ דברי רש"י בשבת שם דקל"ו ד"ה הוי שכתב ומיהו ומיום השמיני הוא דירצה דלילה לאו זמן הקרבה היא כדכתיב ביום צוותו כו' וכ"כ הר"ן שם ובאמת דנתמעט לילה מטעם מח"ז ולא מטעם לילה רק מקרא הזה ומיום השמיני והלאה נפ"ל דלילה לאו זמן הרצאה וצ"ע:
מנחת חינוך · סימן רצ״ג, א׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.
