מנחת חינוך · סימן רצ״ג, ג׳

והנה הרהמ"ח לא הביא כאן דבכלל עשה זו הוא ג"כ שעיר המשתלח דמרבינן מקרא זה כמבואר ביומא דף ס"ג דפסול במח"ז וכן בודאי אם עבר והגריל ושעיר א' היה מח"ז ונפל עליו הגורל לעזאזל מכל מקום עבר בעשה דהקדיש מח"ז וע"ש בש"ס וגם אפילו באם נעשה מח"ז לאחר הגרלה פסול ע"ש והר"מ מביא זה שפסול מח"ז בשעיר המשתלח בה' עיוה"כ וכציור הש"ס דמשכחת לה לאחר הגרלה. וגם אינו מבואר בהרהמ"ח אם פרה אדומה בכלל עשה זו והנה ודאי דפרה צ"ל בן שלש או ד' שנים כמבואר במס' פרה ור"מ הפ"א אך אם עובר בעשה אם הקדישה לפני שמונה ימים כיון דחטאת קרי' רחמנא או אפשר לאו לכל הענינים כמו שהארכנו לעיל ועיין ר"מ פ"א מה' פ"א ה"א כתב ואין לוקחין עולה כו' כ' שם בהשגות א"א לא מה"ש הוא זה אלא שאין מקדישין מח"ז למזבח וזו קרויה חטאת וכשם שאין מקדישין בע"מ כך אין מקדישין אותה מח"ז ואמור רבנן לילה לקדושה יום להרצאה ליל שמיני מקדישין אבל לא יום שביעי עכ"ל הראב"ד. מבואר בהדיא דגם פ"א הוי בכלל עשה זו שלא להקדישה מח"ז. והר"מ נראה דאין חולק ע"ז ע"ש בכ"מ נראה מדבריו דאף לאחר שמונה ימים כ"ז שהיא עגלה אסור להקדישה דהו"ל מחו"ז כיון דאינ' ראוי להקרבה כמו תורים שלא הגיע זמנם. וגם מבואר בדברי הראב"ד דגם להקדישה בע"מ שוה לקדשי מזבח ועיין לעיל מצוה רפ"ה. וגם מבוא' בדבריו דפוסק כרומיא דרא"פ דלילה לקדושה אם כן סובר דלילה לאו מח"ז הוא כמבואר שם בגמרא לא כהר"מ כמ"ש לעיל. ומ"ש דיום להרצאה גם נ"מ לדידיה אף שפוסק בפח"י מפסהמ"ק דהשוחט בלילה פטור משום ש"ח אף בלא מח"ז מכל מקום הא כ' שם שאם שחט בלילה בחוץ והעלה משחיטה זו ביום חייב ע"ש ובמח"ז ודאי פטור אי שחט והעלה [ביום] אם כן בליל ח' אם שחט אף אם העלה ביום מכל מקום פטור ע"ש ואין כאן מקומו. והנה בתוס' זבחים י"ב הקשו דבתמורה אמרינן דקדושה חלה על עוברין והיאך קדוש הא הו"ל מח"ז והניחו בקושיא. ובאמת כבר כתבתי דבדיעבד מח"ז קדוש אך בתמורה דף י' ע"ב הקשו ביותר ביאור דמבואר בבכורות דמותר לכתחלה להקדיש עובר במעי אמו והא ה"ל מח"ז ותי' דקודם שנולד מצי מקדיש ליה ומייתי לה בבכורות מקראי עכ"ל והבאתי לעיל. וראיתי בשער המלך כאן תמה על המ"ל שהבאתי לעיל שנסתפק בכלו לי' חדשיו אי שייך מח"ז והוא הביא גמ' מפורשת בחולין דף ע"ה דפליגי ר"י ור"ל בהושיט ידו למעי בהמה ותלש חלב מבן ט' חי דר"י סובר חלבו כחלב בהמה דחדשים גרמו ור"ל סובר חלבו כחלב חי' דחדשים ואוירא גרמו איתיבי' ר"ל לר"י מה חלב ושתי הכליות האמורים באשם מוציא מכלל שליל כי אשם הוא זכר אף כל מוציא מכלל שליל בשלמא לדידי מש"ה מיעט רחמנא אלא לדידך דחלבו כחלב בהמה אמאי מיעט רחמנא וליקרב א"ל מידי דהוי אמחו"ז. אם כן חזינן אף דמיירי שכלו חדשיו מכל מקום מטעם מחו"ז ובאמת לפמ"ש בשם התוס' אם כן קשה לר"י היאך הוי מחו"ז הלא במעי אמו ל"ש מח"ז וכמו לענין הקדש ל"ש מחו"ז אם כן לענין הקרבה נמי. אלא באמת ל"ק דהפשט כ"ה דבאמת התורה מיעטה שליל מגזירת הכתוב דנלמד מאשם ואדרבה מכאן מוכח כסברת התוס' דאי שייך מח"ז במעי אמו ל"ל למעוטי שליל א"ו במעי אמו ל"ש מח"ז רק דהוא מקשה לר"י כיון דלר"י בהמה מעלייתא הוא למה מיעטו התורה ונילף מדמיעטו התורה ע"כ חלבו כחלב חי'. וע"ז מתרץ אף דחלבו חלב בהמה מכל מקום מצינו דהתורה מיעטה מח"ז דיצא לאויר אף דבהמה מעליותא הוא מכל מקום גזירת הכתוב אם כן ה"נ אף דחלבו כחלב בהמה וגם מח"ז ל"ש מכל מקום מיעט התורה מחלב ושתי הכליות באשם וכ"ה גזירת הכתוב אבל באמת מח"ז לא הוי כ"ז שהוא במעי הבהמה כסברת התוס' אם כן אין ראיה מהגמרא והדומי' מהגמ' יוכל להיות כמו מח"ז אף בלא כלו חדשיו דלל"ק דר"י הרי הוא חלב גמור דאוירא גרמי מכל מקום מיעטו קרא אם כן ה"נ עמ"מ ולחם משנה פ"ז מהמ"א. אך ברש"י מבואר זה להדיא שכתב מ"ד אמח"ז דיצא לאויר וכלו לו חדשיו ודכ"ע בהמה הוא ופסלי' רחמנא מהקרבה כל שבעה אם כן מבואר להדיא מדבריו כן דאף בכלו חדשיו אסור מח"ז. ונראה דעגלה ערופה אין נפסל מחמת מח"ז ואין דין זה נוהג עיין ר"מ פ"י מה' רוצח כתב דעד ב' שנים כשרה ולא נזכר דין זה דמח"ז נראה דאינה פסולה ובכמה דברים לא הוי דומיא דקדשים דאין המום פוסל ע"ש במ"ל לענין שעות כתב דשאני עגלה ערופה דאינה מקדשי מזבח וכמה קולות מצינו בעגלה ערופה ע"כ גם שעות אין פוסלות בה אם כן לענין זה נמי ואם היה נוהג הו"ל להר"מ לבאר זה. ובכלל עשה זו ג"כ או"ב דהשני הו"ל מחו"ז אם שחט לקרבן חוץ מה שעובר על הלאו דאו"ב עובר ג"כ בעשה זו והקרבן פסול כמבואר בפאו"ב בחולין והר"מ לא הביא זה כאן וע' פח"י ממעה"ק ובחולין קט"ו ובר"מ פי"ב מה' שחיטה. ושם פאו"ב מקשה הש"ס דלילקי באו"ב משום מח"ז וע"ש ברש"י דגם על השחיטה חייב משום מחו"ז כמו בע"מ דחייב על השחיטה ולפי מסקנת הש"ס דהכתוב נתקו לעשה אם כן עובר בעשה על השחיטה ג"כ ועי' בחלין רפאו"ב בתוסד"ה מנין כו' אם כן כל מח"ז עובר בעשה על השחיטה גם כן ע"כ צ"ע בדברי הרהמ"ח בסוף שכ' דנוהג בזכרי כהונה כו' ולהר"ם דגם המקדיש עובר נוהג בין בכהנים בין בישראל ובאמת בלא מקדיש נוהג גם בישראלים דשחיטה כשרה בזרים ועובר על עשה בשעת השחיטה כנלע"ד פשוט וברור. וע"ש בתוס' שהקשו ל"ל קרא לאו"ב במוקדשים הא בלאו הכי אין עשה דוחה ל"ת ועשה לאו דאו"ב ומח"ז. ובאמת לפי דעת הרשב"א והובא כ"פ בחיבורי כיון דמח"ז הוי לאו הבא מכלל עשה אם כן דינו כלאו והוי כשני לאוין וכבר הבאנו בחיבור הזה אם דוחה שני לאוין שיטות בזה. וגם דהתו"ס אינם מובנים לי מ"ש אפילו אי לאו קרא ידענא דנוהג במוקדשים ואי דעשה דחי הל"ת הא הוי לאו ועשה דמח"ז. דבשלמא בכל מח"ז כגון לפני ח' ימים שייך שפיר לומר דהוי עשה אבל באו"ב מ"ט הוא מחו"ז רק מחמת גזירת התורה דאינו ראוי היום משום אותו ואת בנו אם כן כיון דהעשה דפסח דוחה הל"ת ממילא אין כאן מח"ז דכאן העשה תלוי בהל"ת ואינה בפ"ע רק מכח הל"ת ואם דחי הל"ת ממילא אין כאן עשה ולא נדחה העשה מכח דיחוי העשה רק נסתלק מאלי' דליכא עשה כלל כי אינו מח"ז אם נדחה הל"ת וצ"ע כעת אך אין כאן מקומו להאריך ולעיין. ותדע לך וכי תעלה על הדעת דפסח ידחה עשה דמח"ז כגון שמונה ימים אף דעשה החמור דוחה העשה הקל רק כיון דבאמת התורה פסלה מח"ז ל"ש דיחוי אם כן כאן ע"כ כיון דראוי רק מחמת הלאו שייך דיחוי אם כן אי נדחה הלאו ממילא העשה נבטל דלא הוי מח"ז כלל וז"פ ודברי התוס' צ"ע כעת: