מנחת חינוך · סימן רצ״ב, ד׳

והנה בפסוק זה ומיד בן נכר כו' נכלל עוד דינים ומבוארים בת"כ פ"ז הי"ב מנין שאין מקבלין שקלים מן העכו"ם ת"ל ומיד בן נכר לא תקריבו את לחם אלקיכם מכל אלה ועיין בק"א כל אלה חוזר על תמימים ג"כ כו' אין לי אלא תמידין שנקראו לחם שאר כל קרבנות צבור מנין ת"ל מכל אלה ות"כ זו מובא בתוס' מנחות ג"כ דף ע"ג והתוס' שם הוסיפו וקמ"ל קרא דאפילו בא העכו"ם ומסרו לצבור אין מקבלין ממנו וכ"ה בסמ"ג מצוה שי"ד דאין מקריבין קרבן צבור אפילו מסרו לצבור אין מקריבין מיד העכו"ם. ולכאורה מנ"ל כיון דבת"כ אינו מבואר באם מסרו לצבור וגם מצד הסברא דאם מסרו לצבור ה"ל כאילו נתן מתנה לצבור אם כן הרי הוא של הצבור לגמרי כמו אם יחיד מוסר קרבנו לצבור עיין בב"מ בסוגיא דהבטה בהפקר ועיין מ"ל ה' שקלים פלפל באריכות. ונראה דיצא להם ממשנה ה' פ"א דמסכת שקלים דמבואר שם אף על פי שאמרו אין ממשכנים נשים ועבדים וקטנים אם שקלו מקבלים מידם. העכו"ם והכותי ששקלו אין מקבלין מידם כו'. והנה ברישא דנשים מקבלים מידם מבואר ברע"ב שם בתנאי שימסרו לצבור כי היכי דלא ליהוי ק"צ קרב משל יחיד והיינו כיון דאין מחויבים בשקלים אם כן ק"צ קרב משל יחיד ע"כ איירי דמסרו לצבור וא"כ סיפא דעכו"ם אין מקבלין מיירי דומיא דרישא אף במסרו לצבור מכל מקום אין מקבלין מן העכו"ם. וער"מ פ"א דשקלי' ה"ז סתם וכתב דנשים ועבדים מקבלין מהם וכותי אין מקבלין מהם שקלי' ולא כתב דמקבלין מהם דוקא במסרו לצבור כותי אין מקבלין אף במסרו לצבור כיון דנתנו במתנה לצבור אם כן אין לעכו"ם בו כלום כמו שקונים קרבנות צבור אף מן העכו"ם ומ"ל מכר ומ"ל מתנה ואי שמא לא ימסרנו יפה זה חשש דרבנן ע"ש בהסוגיות שמובא במ"ל ה' שקלי'. וע"ש בק"א שכתב דאין מקבלין מהם שקלים לצרפן לשקלי ישראל להביא ממנו ק"צ. נראה דמפרש כפשוטו בלא מסרו לצבור ואי דלא צריך קרא לזה דבלאו קרא הא הם פטורין משקלים כמו נשים ועבדי' ע"כ אין מקבלין מהם בלא מסרו לצבור אפשר דהתורה כתבה ללאו דאם קיבל מהם והקריב ק"צ ויש להם חלק עובר הכהן בלאו ולוקין ואח"ז ראיתי בשער המלך ה' שקלים עמד ע"ד הר"מ שעמדנו שסתם בה' שקלים דמקבלי' מהם ולא כתב דצריך מסירה לצבור וזה מבואר בהדיא במנחות פ' הקומץ דכ"א ובערכין פ"ק דמקשה שם לבן בוכרי דפוטר הכהנים משקלים אך אם הביא אינו חוטא ומקשה התם למה אינו חוטא הא קמייתי חולין בעזרה ומשני כשמסרו לצבור אם כן בנשים ועבדים ג"כ הקושיא הנ"ל וצריך מסירה לצבור ע"ש שהניח בצ"ע. ולכאורה לשון הגמ' לא הבנתי מאי חולין בעזרה הוא כשמביא שקלי' מי שפטור מכל מקום הוא מקדישו ועי' בכ"מ שם מבואר בפ"ב דאין באין משל צבור וכ"כ הרע"ב כאן וע"ש באסיפת זקנים מ"ש בשם הראב"ד אבל חולין לכאורה צ"ע אך אין כאן מקומו. מכל מקום דין זה לעבור על הלאו בעכו"ם אף במסירה לצבור אינו מוכח כלל וא"י בו כעת טעם לזה. והר"מ אף על פי שמביא בהלכות מעה"ק מפסוק זה ומיד בן נכר כו' דאין מקבלין מהם שום קרבן חוץ מעולה כמו שהבאתי לעיל ע"ש במ"ל ומכל מקום לא ראיתי שהביא אם הביא שקלים או איזה קרבן צבור ומסרו לצבור או שהביא שקלים ולא מסרו שיהא המקריב עובר בלאו הזה ובהל' שקלים כתב דאין מקבלין מהם אבל לא כתב כמו שמבואר בת"כ דעובר בלאו הזה ומיד כו' וג"כ ללקות על הלאו הזה כמ"ש כאן גבי בע"מ דלוקין מן הלאו הזה ואפשר דבע"מ הוי כמו מפורש בקרא. וד"ז דק"צ אינו מפורש הוי כמו לאו שבכללות ואין כאן מקומו ומכל מקום צ"ע. ונראה דאם קבלו שקלים מן העכו"ם (אף) [אך] לא מסרו לצבור מכל מקום אין לוקין המקריב כי השקלים של העכו"ם נתבטלו ברוב שקלי ישראל כמבואר בשער המלך ה' שקלים ובאבני מלואים אה"ע סי' כ"ח השיג עליו לענין קטן כיון דהקדשו אינו הקדש אם כן ה"ל ממון בעלים ולא בטל מן התורה אם כן בעכו"ם דהקדשו הקדש אם כן לאו ממון דידיה הוא ובטל מן התורה ובפרט במסרו לצבור על כל פנים המתנה קיימת רק דגזירת הכתוב הוא דלא יקריב אם כן מן התורה על כל פנים לאו ממון עכו"ם ובטל ברוב מן התורה רק מדרבנן אינו בטל מחמת מטבע ל"ב. ומכל מקום נ"ל טעם הר"מ שלא הביא זה מלאו זה כיון דבש"ס דילן בתמורה לא משמע הכי דאמרינן האי ומיד בן נכר ל"ל סד"א כיון דבמזבח דידהו שרי כו' נראה דהמקרא מיותר רק בא ללמד זה עי"ש. וע' תוס' דף ע"ג שם שכתבו ואין לומר דהאי בן נכר מיירי בישראל רשע דהא אמרינן פ"ק דתמורה כו'. על כל פנים אני מסופק דמ"מ דרש של תו"כ לענין ק"צ הוא ג"כ לענין ישראל רשע דפשטא דקרא בן נכר הוא ישראל רשע כמו גבי פסח ורשע יותר חמור לענין זה שאין מקבלין ממנו שום קרבן אפשר דג"כ אסור לקבל ממנו קרבן צבור אף במסרו לצבור או שקלים כמבואר שם בת"כ וכעת לא ראיתי להר"מ בה' שקלים שיביא דין זה בישראל רשע. ומ"ש לעיל דעכו"ם מביא עולה עיין ר"מ דהיינו אפילו עולת העוף מביא ודוקא דבר הנידר ונידב אבל עולת יולדת וזבים אין מקבלים מהם ועיין ע"ש כמה דינים אך לא באתי רק לעורר ואי"ה אשנה פ"ז: