מנחת חינוך · סימן רצ״ב, ג׳

ונוהגת כו' וכהן שעבר ע"ז כו'. נראה מדברי הרהמ"ח דוקא כהן אבל ישראל אינו חייב ועכצ"ל דאינו מחייב על שחיטה של קרבן בעל מום עכו"ם דאל"ה שחיטה כשרה בזר אם כן בישראל נמי וצ"ל דס"ל דהוי לאו בפ"ע וא"ע על הלאוים הקודמין וכאן אין לימוד על השחיטה ולשון לא תקריבו משמע זריקה וקבלה כמבואר בתוס' יומא דף ס"ג ונהי דעל הקבלה א"ח דלא עדיף מקרבן ישראל מכל מקום אין בכלל לאו זה רק עבודת כהונה ולא שחיטה כ"נ מבואר מדברי הרהמ"ח. ובאמת הדבר צ"ע דנראה מהש"ס דאי לאו האי קרא כיון דהתור' לא אסרה להם במזבח שלהם בע"מ ה"א דאף במזבח דידן ע"כ גילתה התורה דגם שלהם אסור בע"מ כמו בישראל אם כן נראה דעובר על כל הלאוין כמו בישראל על השחיטה ועל הזריקה והקטרה דהוי כעין אהדרי' לא"ק עיין פר"ד בדרך מצותיך. וז"ל הר"מ פ"א מהא"מ ה"ו ולא קרבנות ישראל בלבד אלא אף קרבנות עכו"ם אם הקריבם להם בע"מ לוקין עכ"ל. מלשון זה נראה שכתב ולא קרבנות ישראל בלבד אלא אף קרבנות עכו"ם אם הקריבם כו' משמע דאלו לאוין קאי על קרבנות עכו"ם ג"כ והתורה גילתה דלהם אין היתר בבע"מ וגם לפי דעת הרהמ"ח דהוא לאו בפ"ע אם כן אם הקריב בע"מ של עכו"ם והתרו בו משום לאוין דלעיל אין לוקין וכבר כתבתי בח"ז כ"פ דצריך להתרות בו משום איזה לאו ואפילו אם נאמר דא"צ להתרות בו משום איזה לאו מכל מקום אם התרו בו משום לאו אחר בודאי א"ח לד"ה אבל אם נאמר דאהדרי' לא"ק בודאי מתרין בו משום לאוין הקודמים ודברי הרהמ"ח צ"ע. וכבר כתבתי לעיל דאפילו אם שחט וזרק מבע"מ אם נשאל אח"כ על הקדשו אינו חייב ובזה חמור קדשי עכו"ם דעל קדשי עכו"ם בודאי אין העכו"ם יכול לשאול כי זה דלא יחל אבל אחרים מחללין זה דוקא בישראל אבל בעכו"ם ל"ש דינים אלו דלישראל נאמרו ועמ"ל פ"י מהלכו' מלכים הביא ירושלמי אר"י ישראל יש להם היתר חכם עכו"ם אין להם היתר חכם ואפילו למ"ד שם דעכו"ם א"צ היתר חכם היינו בנדרים ושבועות דאין נדריהם כלום אבל בקדשי' דהקדשם הקדש דנודרין נו"נ כישראל וכן בקדשי ב"ה דמועלין כ"ע מודים דל"ש בהם היתר חכם ועיין מ"ל ה' נזירות לענין מופלא הסמוך לאיש אם יש לו היתר חכם דלענין זה לא אתרבי מכ"ש בעכו"ם דלענין הקדשן הקדש נתרבו אבל לא לענין היתר חכם כמבוא' בירושלמי. ואי"ה במצות בל יחל יתבארו הדיני' בארוכה: