מנחת חינוך · סימן רפ״ט, א׳

שלא נשחוט כו'. לשון הרהמ"ח כלשון הר"מ פ"א מהא"מ ה"ד ז"ל השוחט בע"מ לשם קרבן לוקה שנא' כו' וכתב שם בכ"מ דקדק רבינו לכתוב לשם קרבן משום דקדשי ב"ה א"ח משום ש"ח כו' א"ח ג"כ משום שוחט בע"מ ע"ש וכתב המ"ל שם דאינו מבין כוונת מרן דא"א למילף דא"ח על בע"מ כמו דא"ח על ש"ח דשעיר המשתלח יוכיח דאינו חייב משום ש"ח וחייב משום בע"מ. ובאמת כבר כתבתי דאינו ברור כ"כ נהי דהמום פוסל אבל מכל מקום א"י אם עובר בלאו הזה אם דוחה אותו במום דדחייתו היינו שחיטתו כמבואר ביומא דכמה דברים הפסולים בקרבנות ואינו לוקה אם עבר ע"ז אך מכל מקום בשעיר המשתלח כיון דבתמורה מרבינן לענין מקדיש אם כן אפשר על הדחייה לצוק גם כן מרבינן והוא בכלל הפרשה זו. אך כבר כתבתי דהר"מ אינו מביא גם לענין מקדיש שעיר המשתלח אם עובר בלאו אדרבא כתב כאן בהלכה הנ"ל דהמקדיש בע"מ למזבח נראה דבשעיר המשתלח א"ע ובגמ' דתמורה מצריך ריבוי לזה ע"ש והארכתי לעיל ומכל מקום נראה כיון דמרבינן לענין הקדש ה"ה לדחייתו לצוק אבל פ"א דלא מרבינן בגמרא אני מסתפק אם עובר בלאו על השחיטה כמ"ש לעיל לענין זריקה אף דחטאת קריא רחמנא עיין לעיל וא"צ לכפול. והמ"ל כתב בכוונת הר"מ לשם קרבן למעט קדשי מזבח שלא לשם קרבן דהגע עצמך אם שחט א' מקדשי מזבח שלא לשם קרבן אלא לתכלית אחר א"ע בלאו דלא תשחט בע"מ לפי שאין לאו זה כ"א בשוחט לשם קרבן דומיא דזורק ומקטיר אבל שוחט שלא לשם קרבן אינו עובר בלאו עכ"ל והנה סתם הדברים ותלי לא תניא בדלא תניא וזורק ומקטיר ג"כ לא שמענו. וגם איני מבין הכוונה כיון דבכל הקדשים אם שחטם אפילו בסתמא כשר כמבואר בפ"ק דזבחים ובר"מ פ"ד ממעה"ק וגם אם שחטן לשם חולין כשרה כמבואר בר"מ פט"ו מפסהמ"ק מן הש"ס דזבחים שם וגם אפילו בפירוש שלא לשמה דהיינו לשם קרבן אחר כשר רק לא עלו לבעלים לשם חובה חוץ מן הפסח והחטאת כמבואר שם בש"ס ור"מ אם כן אמאי פשיטא ליה דאינו עובר דאם כה"ג בתמים כשר הקפידה התורה דבע"מ לא ישחוט ומאיזה מקום למד הר"מ דין זה דאם שחטו לתכלית אחר לא יהי' עובר. וגם מ"ש המ"ל כמו המקטיר ובאמת בקדשים אין מחשבה פוסלת בהקטרה וא"כ מנ"ל דכאן צריך להיות דוקא משום קרבן. ונ"ל דהר"מ לשיטתו פט"ו מהפסהמ"ק הי"א שכתב הפסח ששחטו שלא לשמו אפילו לשם חולין פסול שנא' ואמרתם זבח פסח הוא לד' כו' והיינו אף דכל הקדשים אם שחטו לשם חולין אין המחשבה פוסלת דלאו בת מינה לא מחריב כמבואר שם בש"ס ובר"מ מכל מקום גבי פסח פסול ועיין כסף משנה שם שכתב דמלד' יליף דמשמע דאפילו לשם חולין פסול דצ"ל דוקא להשם אם כן ה"נ כיון דיליף מקרא לא תקריבו אלה לד' וכן בזריקה והקטרה בכל הלאוין האלו כתיב בהו לד' מזה יצא לו דצ"ל דוקא בכוונת קרבן דהיינו להשם כמו בפסח וגם שם מצא הר"מ בודאי באיזה מכילתא או בתוספתא ע"ש בס' בה"ז אף דמש"ס דילן לא משמע כן ע"כ כאן נמי אף דבש"ס דילן לא משמע כן דמרבינן מלד' שעיר המשתלח אם כן לא נשמע דין זה מכל מקום כיון דהר"מ פוסק שם כן ה"נ. אך לכאורה לפ"ז דשם גבי פסח אף דכתיב לד' מכל מקום דוקא לשם חולין פסול אבל סתמא כשר כמבואר שם אם כן כאן נמי למה צריך דוקא לשם קרבן אף בסתמא יעבור על הלאו. ונ"ל כיון דבקדשים בעינן לשמה וילפינן מקראי דלשם קדשים אחרים פסולים או שלא עלו לבעלים אך סתמא כשר מבואר בגמרא דהטעם דסתמא לשמה קאי ולשם חולין מבואר שם דגזירת הכתוב דחולין לא יחללו קדשים ונשאר סתמא וסתמא כשר ע"ש וא"כ בפסח נהי דכתיב לד' ויליף דמחשבת חולין פוסלת מחמת דלא הוי להשם במחשבת חולין אבל בסתמא דלשמה קאי הוי להשם ע"כ כשר בפסח סתמא אבל כאן כיון דהוא בע"מ ואינו עומד לקרבן הו"ל סתמא שלא לשמה והוי כמו לשם חולין כי אינו עומד כלל לקרבן ולא הוי כוונה להשם ע"כ צריך שישחוט בפירוש לשם קרבן דאז הוי לשמה וכן בזריקה והקטרה כיון דאינו עומד לכך לא הוי סתמא לשם אם לא שאומר בפירוש לשם כנלע"ד. ובזה נלע"ד אם שוחט בפירוש לשם קרבן אך לשם קרבן אחר אם הבעל מום הזה הוא עולה או שאר קדשים אף דמחשבה זו פוסלת בתמים דאינו עולה לשם חובה מכל מקום הקרבן כשר והוא שחט הבע"מ לשם קרבן אף דהוא קרבן אחר מכל מקום עובר בלאו הזה אבל אם הבע"מ היה חטאת או פסח ואם היה תמים היה נפסל הקרבן אם כן עתה אף שהוא בע"מ אם שחטו לשם קרבן אחר כיון דבלאו הכי פסול הקרבן אינו לוקה משום בע"מ כמ"ש לעיל דאם שחט חיה בע"מ וכדומה כיון דנפסל בל"ז אינו חייב על השחיטה ולא על הזריקה ולא על הקטרה כנלע"ד ומכל מקום צ"ע בש"ס. גם צ"ע דברי המ"ל שכתב דבהקטרה צריך דוקא להיות לשם קרבן ולא לתכלית אחר ואינו עובר בלאו וכפי מה שבררתי דטעם הר"מ דמפיק מלד' הוא מבואר להדיא בזבחים דע"ז ע"ש דלא נחלקו אלא על אברי תמימים שנתערבו באברי בע"מ שר"א אומר יקרבו ורואים את בע"מ כאילו הם עצים ועיין במשנה דפירש"י כיון דלאו להקטרה מכוין אלא לשם עצים ל"ל בה וחכ"א לא יקריבו וע"ש בסוף דחכמים סוברים דכולם יצאו לבית השרפה ע"ש בסוגיא נראה מבואר בהדיא דאף אם מקטיר בע"מ שלא לשם קרבן רק לשם עצים הוי איסורא וכן פסק הר"מ פ"ו מהפסהמ"ק ואי כדברי המ"ל יעלה אותם לשם עצים ולא לשם קרבן ולדידי' שפיר דמי. ואין לומר דאפשר דאף דאינו עובר בלאו מכל מקום איסורא איכא דמנא תיתי כיון דכתיב לד' אם כן לדעתו שלא לשם קרבן אף איסורא ליכא. וע"ש בתוסד"ה בדם הבהמה ובדע"ט ע"ב וגם מבואר שם בתוס' דזריקת חולין ע"ג המזבח אף למ"ד חשנב"ע לאו דאורייתא מכל מקום בזריק' לכ"ע איכא איסור תורה וע"ש עוד דבחולין רבנן מודים דמותר לשם עצים ולשם מים. ובע"מ מבואר שם בש"ס דאף להברייתא מכל מקום בבע"מ לא יקריבו לשם עצים כיון דמאיסי אם כן מבואר דאף אם מקטיר שלא לשם קרבן עובר אם כן דברי המ"ל צ"ע מאוד. וכן לענין זריקה ע"ש בסוגיא הנ"ל וער"מ פ"ה מה' איסורי מזבח דוקא לגבי שאור ודבש פסק דמעלה לשם עצים אבל במק"א לא ע"ש בסוגיא על כל פנים מבואר בהדיא דאף לשם עצים אסור בבע"מ וצ"ע מאוד.