מנחת חינוך · סימן רפ״ח, ב׳

והנה מלשון הר"מ והרהמ"ח שכתבו דאם זרק על המזבח לא נתבאר בדבריהם אם זרק מחטאות הפנימיות על בין הבדים או על הפרוכת אם חייב מלקות משום לאו הזה. והנה לל"ק דנפ"ל מלא תקריבו לד' כו' נראה דודאי הזיות אלו בפנים גם כן בכלל דהוי נמי הקרבה לד' אך ללישנא בתרא דילפינן מעל המזבח אפשר דהתורה הקפידה דוקא על הזיות המזבח. ואל יפלא בעיניך שזריקת הפרוכת ובין הבדים יהיו קלים מהזיות המזבח דהא חזינן בכהן בעל מום דכתיב בקרא אך אל הפרוכת לא יבא ואל המזבח לא יגש ולדעת הרמב"ן בס' המצות אין בעל מום חייב על הכניסה רק על העבודה וע' רש"י חומש ויקרא כ"א שפירש גם כן כדברי הרמב"ן וכתב אך אל הפרוכת היינו שבע הזיות בפנים ועל המזבח החיצון ושניהם הוצרכו לכתוב כמבואר בת"כ עכ"ל. וראיתי בת"כ כתב דפרוכת ממזבח לא יליף וצריך לכתוב אל הפרוכת ע"ש אם כן כאן דילפינן ללישנא בתרא מעל המזבח אפשר דדוקא מזבח אבל בהזיות הפרוכת אין לוקין על לאו זה דזריקה. ועיין ביומא דפ"ד דרב סובר דעל ד' עבודות חייב עליהם הזר מיתה ולוי סובר אף תרומת הדשן מריבוי לכל דבר המזבח ורב ההוא לאתויי שבע הזיות בפנים שיש במצורע וע"ש ברש"י דס"ד דזה לאו דבר המזבח הוא ע"כ צריך ריבוי דכל. ועיין עוד שם בסוגיא נראה בפירוש דהזיות פנים לא גמרינן מהזיות מזבח אי לא ריבוי הו"א דקילי הזיות פנים מהזיות מזבח ע"ש אם כן כאן אפשר דאינו חייב משום בע"מ על זריקת דמים הפנימיים ואפילו על הזיות יוה"כ דהם בקדשי הקדשים ע"ש ברש"י דמכל מרבינן הזיות שבפנים וע"ש ברש"י פי' על הזיות יוה"כ ופרים הנשרפים. וע' תוס' יומא דס"ג ע"ב ד"ה זריקת דמים שהקשו שם ל"ל קרא על זריקת דמים דבע"מ למה לא ילפינן מבינייהו משחיטה כו' וע"ש מה שתירצו אם כן אפשר כיון דגלי לן דעל הזריקה חייב אם כן ילפינן זריקת פנים מכולהו וע"ש ויש ללמוד ד"ז לדעתי אך איני לומד כעת בעיון ובאתי רק לעורר. והנה על שפיכת השיריים על היסוד מבע"מ נראה דאינו חייב כיון דאינו חייב משום זורק בחוץ השיריים וגם אינו חייב משום עבודה כיון דלא מעכבי כפרה נינהו ע' בה' מעה"ק להר"מ נראה דלא עדיף כאן מקבלה דאינו חייב וע"ש בתוס' יומא וצע"ק. וזה נ"ל פשוט אף דד' מתנות בחטאת אין מעכבות ואם נתן מתנה א' כיפר כמבואר בזבחים פ' ב"ש מכל מקום חייב אף על הג' מתנות אם זרק מבע"מ ע"ש בדל"ו דלענין חוץ וזרות ולילה וכ"ש וקרן ואצבע הרי הן כתחלתן ע"ש ברש"י נראה דכמו דלענין זרות הוי עבודה ה"ה לכל ענינים הוי עבודה וע"ש מה דקחשיב דהוי כסופן אבל לענין כל הדברים נראה דהם כתחלתם וחייב משום בע"מ כנלע"ד פשוט. ואני מסופק אם זרק דם חיה בע"מ למזבח. והנה מבואר בזבחים ובר"מ פ"ה מהא"מ דהמקריב חיה לגבי מזבח עובר בעש' והקרבן פסול. אם הקריב חיה בע"מ לגבי מזבח אם לוקין משום בע"מ. ונראה כיון דפסול בל"ז אין זה זריקה כלל וא"ח משום בע"מ וכן השוחט חיה בע"מ וכן המקטיר איברים ע"ג המזבח כמו אם זר מקריב חיה בודאי פטור דלאו עבודה היא כלל ע' ביומא כ"ד דזר חייב המעלה ע"ג המזבח בין כשרין ובין פסולין וע"ש ברש"י דדוקא הפסולין שאם עלו לא ירדו דחשיב הקטרה אם כן נראה דבאותן שירדו לאו עבודה הוי וא"כ כמו דהקטרה לאו עבודה ה"ה זריקה וה"ה השחיטה ע"כ אינו חייב משום בע"מ כנלע"ד. וגם על שאין ראויים למזבח לא חל הקדש מזבח כלל ועל זריקת חולין אינו חייב כמבואר בסמוך וגם על הקדש בדק הבית אינו חייב משום בע"מ כמבואר בכ"מ ומ"ל שם. וכן נראה אם זר זרק דם בע"מ למזבח א"ח משום בע"מ כיון דאין ראוי לעבודה כלל לא הוי בכלל זריקה. וכ"נ דאינו חייב משום זרות רק בדבר שהוא עבודה אבל כיון דבע"מ פסולין זריקה דידהו לא הוי זריקה כלל וא"ח משום זרות וער"מ פ"ט מהב"מ ומכל מקום דברים אלו צ"ע בש"ס. ע"כ נ"ל דלאו זה אינו אלא בכהנים כשרים דבל"ז היה עבודתם כשרה אבל אם בלאו הכי היה עבודתם פסולה אינו חייב משום לאו זה. והנה נראה אם אחר זריקה נשאל על הקדשו אם נאמר דלאחר זריקה גם כן יכול לשאול עליו ע' תוס' שבועות וכריתות שאין דעתם כן ובט"א לר"ה הוכיח דאפילו לאחר זריקה ישנו בשאלה אם כן הי' למפרע חולין וא"ח משום הזריקה דעל זריקת חולין נ"פ דא"ח משום בע"מ וראיה לדבר אם נאמר דגם על זריקת חולין חייב משום בע"מ אם כן השוחט והזורק חולין בעזרה יהי' חייב מלקות כיון דבשחיטה נעשה הבהמה בע"מ כמ"ש לעיל בשם הש"ס חולין כל שחיטה שאינו נעשה כמצותו שהכשירו בכך נעשית ממילא בעל מום. אלא ודאי דבדבר שאינו ראוי לעבודה אינו חייב משום לאו וכן במי שאינו ראוי לעבודה כנלע"ד. ועיין בהרהמ"ח לעיל דגם בזריקה עובר משום עשה גם כן דתמים יהיה לרצון ויבואר עוד לקמן בעזה"י: