מנחת חינוך · סימן רפ״ח, א׳

שלא נזרוק כו' ות"ק האי ל"ת כו'. עי' בש"ס תמורה דף ז' מבואר שם דליכא מחלוקת בזה דאף ר"י ברבי יהודה סובר מלא תקריבו נפ"ל זריקת דם וללישנא בתרא תרווייהו ס"ל דזריקת דם נפ"ל מעל המזבח ע"ש. גם מ"ש הרהמ"ח הלאו של זריקת דם מפסוק זה באמת מבואר שם בגמ' לל"ק דמפסוק ומעוך ונתוק כו' לא תקריבו נפ"ל זריקת דם וער"מ פ"א מה' הנ"ל כתב דמוכח מלא תקריבו אלה לד' ועיין בלחם משנה מחק מלת אלה ומגיה לא תקריבו כי בש"ס מוכח דלאו מהאי קרא דאלה דכתי' גבי עורת רק ומעוך וכתות וע"ש ג"כ שכ' דלרבנן נפ"ל זריקת דם ובאמת בסוגיא שם מבואר דכולי עלמא נפקי מהכא זריקה וכאן בהרהמ"ח א"א להגיה שמביא כל הפסוק וע"ש שעמד למה לא מביא כל"ב דמעל המזבח נפקא לן כיון דבריי' דספרא מסייע לזה ע"ש וצע"ק. ואני מסופק בפרה אדומה אם היתה בע"מ אם חייב על הזריקה דהזריקות הללו לא היו על המזבח. והנה לל"ק דיליף מן לא תקריבו לה' אפשר פ"א ג"כ כמבואר לעיל בגמר' דלד' לרבות ע"ש וזה נמי נקרא לד' אבל ללישנא בתרא דמעל המזבח נפקא והזאות הללו אינם על המזבח אפשר דלא מחייב משום לאו זה ולשון הר"מ והרהמ"ח שלא נזרוק כו' על המזבח נראה דוקא על המזבח ואף דחטאת קרי' רחמנא מכל מקום כתבתי לעיל דלכמה מילי ל"ד לקדשים וכאן הקפידה תורה אפשר על המזבח דוקא אבל הזאות הללו היו בחוץ וצ"ע ולא מצאתי כעת גילוי לזה ואפשר לחלק ע"ש בסוגיא. ונ"ל לפי מה דמבואר בזבחים כ"ה ע"ב ובכורות ל"ט דהצורם אוזן בקדשי' לאח"ש קודם קבלה פסול משום בע"מ וכ"פ הר"מ פ"א מפסהמ"ק מכל מקום נ"ל דאם עבר וזרק אינו חייב משום זריקת דם בע"מ כי באמת לאחר השחיטה ל"ש מום רק דגזירת הכתוב הוא ולקח מדם הפר שהי' כבר אם כן הגזירת הכתוב אינו רק לפסול אבל לחייבו משום בע"מ אין לנו. וגם נראה דגבי פ"א ל"ש זה ואם קודם קבלה נעשית בע"מ כשרה כי מבואר שם בזבחים אשכחן ק"ק קדשים קלים מנין אמר רבא ואח"כ אתותב וע"ש ברש"י כיון דגלי בק"ק גלי בכ"מ מכל מקום פ"א כיון דכמה חילוקים יש אף על פי דחטאת קריא רחמנא מכל מקום אפשר דדין זה אינו נוהג רק בקדשי' הנקרבי' ע"ג המזבח ומכל מקום צ"ע. ועי' בבכורות דל"ט דה"ה איזה חסרון בפנים אם נחסר קודם קבלה מיפסל מטעם הזה מדם הפר וז"ל הר"מ פ"א מפסהמ"ק הכ"ט בהמה שחסר מאבריה כ"ש אחר שחיטה קודם קבלה נפסלה אפילו צרם באזנה קודם קבלה ה"ז לא יקבל. והנה לא זכיתי להבין לשונו הזהב דצורם אוזן מבואר להדיא בגמ' במימרא הנ"ל דהוא מום גמור קודם שחיטה כמבואר. אך בגמרא בכורות לענין חסר ג"כ סברת הגמ' דפסול ומביא מימרא זו ע"ש ולשון הר"מ נראה דחסרון יותר פשוט דמתחיל בחסרון וכת' אפילו צרם אזנה וא"י דזה הוי מום עובר לכל השיטות אבל חסרון אבר כת' פ"ב מהא"מ דאין זה מום כלל רק מ"ע תמימים יהיו לכם ונסכיהם וצורם אוזן מנה בה' ביאת מקדש מכלל המומין וכן כתב כאן לשון שחסר מאבריה כ"ש ובהא"מ כתב שחסר מאיבריה ולא כתב כ"ש וכת' כגון חסר הטחול או הכוליא וכאן כתב כ"ש נראה מדבריו דאף אם ניטל כ"ש מהטחול ומהכליות פסולה וצ"ע בזה דפסול כ"ש בחסרון פנימי וזה אין סברא לומר דכתב לשון אפילו בצורם אוזן דהיינו אינו מום דהיינו פחות מכשיעור עי' בה' ביאת מקדש ומכל מקום פסול כיון שאינו שלם בשעת הקבלה כמו שהי' קודם זה ודאי אין סברא כלל דקודם השחיטה אינו נפסל אם צרם פחות מכשיעור ואם הי' שלמה ואחר שחיטה קודם קבלה צרם פחות מכשיעור יפסול אם כן אם יהי' איזה דבר לאח"ש יהיה פסול זה אין סברא כלל לפסול אחר שחיטה ולשונו הזהב צ"ע. וגם נ"ל במימרא זו כיון דחזינן בבכורות דמקשה דחסרון אח"ש פוסל מדין זה דצורם אוזן ע"ש אם כן חזינן דל"ד בע"מ אם כן נראה דה"ה שאר פסולים כגון שנעבד קודם קבלה או שאר דברים הפוסלים ששייך לאח"ש מכל מקום נפסל לאח"ש כמו קודם שחיטה דהקבלה צריך מפר שהי' כבר דהיינו שהיה כשר כמו שהי' מקודם והר"מ כ' בל' מדם הפר שיהא שלם נראה דאין קפידא רק על שלם ולא על שאר פסולים וצ"ע. וגם נ"ל דטרפה לאח"ש ג"כ פסולה אף דלאח"ש ל"ה טרפה וגם ל"ש ממשקה ישראל והקריבהו נא כו' עי' מנחות דף ו' מכל מקום כיון דפוסל קודם שחיטה פוסל נמי אח"ש קודם קבלה מלימוד הזה כנלע"ד ולשון הר"מ צ"ע: