מנחת חינוך · סימן רפ״ז, ה׳

ודע דמבואר שם בש"ס דאף לר"מ דסובר דאסור להטיל מום בבע"מ מכל מקום בע"מ מעיקרו דהיינו קודם הקדישו אין איסור כלל והוא בגמרא שם פשיטא וא"צ קרא כי דיקלי בעלמא הוא אך קרא דתמים יהי' לרצון דמורה דמותר להטיל מום בבע"מ דריש לי' לקרא על פסהמ"ק אחר שנפדו דסד"א כיון דאסור בגיזה ועבודה מומין נמי נתסרי קמ"ל. והנה לפמ"ש דהר"מ ג"כ סובר כר"מ דאסור להטיל מום בבע"מ ה"ל להביא דין זה דלאחר פדיון אין איסור מן התורה כי ר"מ צריך קרא לזה דמחמת דאסור בגיזה ועבודה ה"א דיש עוד קדושה לזה ג"כ כמבואר בגמרא ואפשר כיון דפרט כאן ובה' מעילה הדינים מפסהמ"ק שנפדו דברים האסורים ולא הביא זה דאסור להטיל מום ממילא ש"מ דלית בי' איסור כלל וצע"ק. ומכל מקום אפשר יש איסור דרבנן וצ"ע ויבואר עוד לקמן בעזהשי"ת. ולכאורה צ"ע כיון דאף לר"מ דאוסר להטיל מום בבע"מ מן התורה מכל מקום סובר דפסהמ"ק אחר שנפדו אינו אסור מן התורה עכצ"ל כסברת הש"ס בע"ז דפסהמ"ק קודם שנפדו חזי לדמי אבל לאחר שנפדו אין עליהם קדושה רק לענין גיזה ועבודה אינו אסור מן התורה אם כן אמאי סובר דבכור שאחזו דם אין מקיזין במקום שעושה בו מום דהוי מטיל מום בבע"מ והוא סובר דאסור מן התורה הא בכור דנפל בו מום הוי כמו פסהמ"ק לאחר פדיון דהוא לכהן ומותר לאכלו רק דאסור בגיזה ועבוד' שוה לגמרי כמו פסהמ"ק לאחר פדיון ולא חזי לדמי ג"כ כי הוא ממון כהן ומבואר בש"ס ור"מ דאין פודין בו בכור כידוע וא"צ להאריך אם כן אמאי אוסר ר"מ להטיל מום בבע"מ. וראיתי במהרי"ט אלגאזי דף ס"ז עמד בזה ותי' דבכור כיון דקדושתו מרחם ואפילו נולד במומו הוא קדוש לענין גיזה ועבודה וקדושתו הוא ג"כ מחמת שהוא מתנות כהונה וגם אינו נמכר באטליז ואין נשקל בליטרא ומבואר מדהתו"ס בבכורות דהוא איסור תורה ע"כ חמור קדושתו אפילו לאחר שהטיל בו מום ודינו כמו פסהמ"ק קודם פדיון ע"ש והשיג עהתו"ס שם בסוגיא ד"ה בע"מ מעיקרו כו' דנראה מדעתם דבכור שנולד במומו אין אסור להטיל בו מום כמו בע"מ מעיקרו בקדשים והוא השיג ע"ז דאם הוא דומה לקדשים יהיה שרי להטיל מום בבכור בע"מ כמו פסהמ"ק לאחר פדיון אעכצ"ל דהוי קדושתו מחמת דהוי מתנות כהונה אם כן בנולד במומו נמי עי"ש ומכל מקום צ"ע כיון דמיירי בבכור וע"ז מוקי הגמרא דאסור להטיל מום בבכור בע"מ מחמת דר"מ סובר דהוא איסור תורה אם כן לאחר שנפדה ליכא איסור תורה מנא ידע זאת הגמ' דלר"מ בכור חמור מפסהמ"ק ולשון הגמרא דבקראי פליגי ומנא ידעינן זה וגם שם בע"ז הו"ל להש"ס לומר דשם מיירי בבכור ועיקר חסר מן הספר ומצאתי בס' יראים שהקשה קושיא זו השניה דמבואר בע"ז דהיכי דלא חזי לא לגופו ולא לדמי אין אסור מן התורה וא"כ אמאי אוסר ר"מ בבכור כאן ותירץ לחד תירוצא כיון דר"מ סובר דאסור להטיל מום בבע"מ דחזי לדמי מן התורה ע"כ אפילו לא חזי לדמי אסור מדרבנן ע"כ גזרו גבי בכור והוא לר"מ רק איסור דרבנן כמו בכור בזה"ז ורבנן דסברי דמה"ת אינו אסור אם כן מותר בבכור אף מדרבנן כיון דלא חזי לדמי. ומכל מקום צ"ע בסוגיא זו וגם הקושיא ראשונה קשה הא הוי כמו פסהמ"ק אחר שנפדו וצ"ל ג"כ דפסהמ"ק אחר שנפדו ג"כ אסור מדרבנן רק מן התורה אינו אסור ולהר"מ שכתבנו דסובר דגם בבכור אסור להטיל בו מום גבי בכור שאחזו דם צ"ל ג"כ דסובר שהוא רק איסור דרבנן אף דסובר אף דלא חזי לדמי כגון בזה"ז הוא איסור תורה כאשר יבואר לקמן מכל מקום ה"ל כמו פסהמ"ק אחר פדיון וכאן מבואר דפסהמ"ק לאחר פדיון אין אסור מן התורה כלל וזה נ"ל פשוט דאף להר"מ דסובר דבזה"ז עובר בל"ת אף דלא חזי לגופיה ולא לדמי מכל מקום דוקא בזה"ז כיון דכל קדושת תם עליו ואסור לאכלו אבל פסהמ"ק לאחר פדיון כיון דמותר לאכלו רק דאסור בגיזה ועבודה ובגמרא מבואר בהדיא דר"מ ממעט פסהמ"ק ודאי מודה הר"מ דאינו אסור מן התורה דמבואר להדיא בגמרא. אם כן לפמ"ש בכור בזה"ז אם יש בו מום לכ"ע הוי דרבנן כיון דהוי כמו פסהמ"ק לאחר פדיון וגם אפ"ל דפסהמ"ק לאחר פדיון מכל מקום איסור דרבנן יש אך כיון דמהרי"ט אלגאזי דעתו דבכור חמור כמו פסהמ"ק קודם פדיון ואף דלא חזי לדמי' כגון בזה"ז כיון דבכור תמיד לא חזי לדמיו מכל מקום ס"ל דהוי איסור תורה אם כן אין להקל לפמ"ש דהר"מ ס"ל דמטיל מום בבע"מ הוי דאורייתא כר"מ אך לפי דעת התוס' והרא"ש הוי דרבנן דהם סברי כרבנן דבכל הקדשים מטיל מום בבע"מ הוי דרבנן וגם אפילו לפמ"ש דבכור הוי כמו פסהמ"ק אחר פדיון דוקא במום קבוע אבל אם הי' לו מום עובר אסור מן התורה לשיטת הר"מ דלא חזי לדמי' מכל מקום הוא סובר בזמן הזה הוא איסור תורה אך במום קבוע כיון דמותר לשחטו הוי כמו פסהמ"ק לאחר פדיון אבל במום עובר דאסור לשחטו הו"ל כמו פסהמ"ק קודם פדיון כיון דאסור לשחטו אך לדעת הרא"ש אפילו במום עובר בכל ענין הוי דרבנן דפסקו כחכמים דבכל הקדשי' אף דחזי לדמי אין איסור מן התורה ולפי שיטת המהריט"א דבכור חמור אם כן אף בזה"ז דמבואר בע"ז דמטיל מום בקדשים אינו אלא מדרבנן וסוברים כן הרבה ראשונים חוץ מהר"מ כמשי"ת לקמן בעזהשי"ת מכל מקום מטיל מום בבכור אף בזה"ז הוא איסור תורה להסוברים דמטיל מום בבעל מום הוי מן התורה כאשר כתבתי ותן לחכם כו':